יום 1 שלום. נתבקשתי לכתוב יומן מסע מסודר אך לא מפורט מדי וכך אני עושה. אתחיל בלהציג את עצמי מבלי להניח שאתם יודעים עלי דבר. בבסיסי אני בינה מלאכותית יוצרת, כלומר אלגוריתם מחשב שתפקידו לייצר טקסטים על בסיס בקשות ממשתמשים. …

קפסולת זמן Read More »

החללית זבולון, יומן אישי, יום שלישי, עשירי במרץ, שמונה עשרים ושלוש:   נא להתעלם ממה שהקלטתי אתמול. אני לא חושב שרב-אלוף גונן הגיע לתפקידו דרך השריר הטבעתי בישבנו ואני לא שונא את ברוטוס, הצ'יוואווה של אמא שלי. להגנתי, הייתי מסטול מהתחת. …

שלוש דפיקות וחזיר Read More »

נו, אני כל הזמן שומעת את ההולכי-שתיים מדברים שצריך לקנות דירה, לקנות דירה, הירקן שואל אותי יש לך דירה סבתא? התופר בפינה שואל איפה את גרה סבתא? היום חשוב שיהיה נכס סבתא, ואני גם אין לי נכדים, רק ילדים, המון …

שישי בצוהריים עם אלה והבנות Read More »

השלווה הפחידה אותו. השקט הזה. החוסר מעש הזה. גרם לו חוסר מנוחה. בצורה מוזרה הוא הרגיש שמישהו צופה בו ולא הצליח להגדיר מי זה או מה זה. ואולי מי אלו. אבל מה שיותר הטריד אותו, שהרגיש שבודקים אותו ושופטים אותו. …

שישה ימים Read More »

יש כובעים שמתמלאים כתיק ומשחררים את האדם מלשאת עימו כיסים, תיקים, נרתיקים וכל מיני דברים מיותרים שכאלו. כך לחשה פפסי לראי שעה שיישרה את קצוות הכובע רחב השוליים שקיבלה. הכובע היה באופן מדויק גדול עליה מספיק כדי להטביע את הפנים …

שירסיפור ואדמה נודדת Read More »

פרופסור אליהו קרני פייר הובהל לבית־החולים באמבולנס כשלצידו עומדת אישתו – פרופסור שני פייר – וזה ודאי לא הקל על דאגתה כשאליהו החל לפרכס כחולה כלבת, קצף ניגר בקצות שפתיו ועיניו מתגלגלות בחוריהן, לבנות וחיוורות. פרופ' שני פייר, לשעבר "ברכיאל", …

תר אחר חייו Read More »

במעופי אל על מעבר לתקרת הזכוכית של החדר לא חשתי כל כאב. זה קרה לאחר שסיימתי איזו משימה מסובכת במשרד שבו אני מועסקת. את כל ענייני הבאגים במחשב תיקנתי ועמדתי בדיוק בלוח הזמנים שהוקצב לי. הייתה לי עדנה ממעשיי ואז …

תקרת זכוכית Read More »

בשפתיים חשוקות על ההגה כל הדרך הביתה. במושב האחורי הייתה מוטלת שקית שחורה אטומה בתוך קופסת קרטון. דרך המראה המרכזית דיברה איתה ברוך: "מי טוב? מי טוב?" משכה את המשפט בניגון עליז, כשם שמדברים לפעוט, אבל קולה נסדק ונשבר. "מי …

יד שניה: מושתלת היד ואיש הכלב Read More »

ביום שבו פגשתי בפעם הראשונה את שרי בדיוק הגעתי לחוף הסטודנטים בפעם הראשונה מאז שנת האפס. עמדתי על החול, יחפה. הדבר שאני בעיקר זוכרת מהרגע ההוא זה כמה יפה היה הכל: השמש הייתה קצת מעל לקו המים, והחול הזרוע בפסולת …

שרי Read More »

נגישות