היסטריה מטאלום

הפכפוך הקצוב והלמות המנוע העצום הזכירו לו רחם. למרות שבעצם כלל אין לו זיכרונות כעובר והזיכרון הראשון שלו הוא מהמקלט האטומי ולהערכתו היה בן 3 כשהוא ובת דודתו עסקו בחשיפת איברי מין הדדית בינות מדפים עמוסים לעייפה בקופסאות שימורים וסבון מוצק. הוא תהה אם מחסור בוויטמין D עשוי לגרום לפאראמנזיה כי שבועות שלא נחשף לאור שמש ובמשקף האינפרה אדום שקנה בשוק השחור (מעודפי הצבא הסיני) התרוקנה סוללת הליתיום כבר לפני שבועיים. מה הייתה המשימה? הוא ניסה להיזכר בתוכנית הפעולה ובאנשי הארגון, שבחרו דווקא בו בגלל שהוא רב תושייה ויצירתי וחושב מחוץ לקופסא, אבל כעת איבד את דרכו בקרביה של מכונה ענקית וחסרת מנוח. רגע, יצירתי ורב תושייה… את זה אמרה לו המורה להנדסה סטריאומטרית כשהיה בן 7 ולא ראשי הארגון אליו השתייך. כעת תהה אם הוא באמת כזה והחליט לבזבז כמה לגימות של מים פושרים ממיכל הנירוסטה שהיה תלוי על תרמיל הקרב ואז הניח את מצחו על קיר המתכת הצונן. הקיר היה מחוספס אבל עדיין ההרגשה הקרירה נעמה לו. כמה זמן חלף מאז שכרסם את חטיף האנרגיה האחרון? כמה מאלה עוד נותרו? עדיף להתאפק עוד קצת ולהמתין לגל הרעב הבא. העביר כף יד על לחיו ושפשף זיפים בני יומיים. זיפים בני יומיים, חשב וקרס תחתיו בהשתאות. הוא לא התגלח שבועות ועכשיו אמור לכסות את פניו זקן סבוך….יש סתירה מהותית בין הזיכרון שלו לעובדות בשטח. הוא החליט לעצום את עיניו. אבל החשיכה המוחלטת נמשכה, למרות שכלל לא עצם את עיניו. לבסוף החליט לשים לב לדברים מעטים ככל האפשר אחרת יאבד את שפיותו המעורערת בלאו הכי, למרות שיתרונו הגדול ביותר הוא שימת לב דקדקנית לפרטים, אך אולי זה בעצם חסרונו הגדול ביותר מאחר והקשה עליו ליצור קשרים בין אישיים. ריח צואתו עדיין הגיע לנחיריו, אף שהתרחק ככל האפשר כדי לא לעשות את צרכיו. האם הוא אמור למות במשימה? לא שיער שזאת משימת התאבדות, או שיזכה להיוולד מחדש באמצעות מי שפיר עשויים מנפט גולמי. הוא ידע שעולם המחשבות הפנימי הוא כאוטי בעיקרו, אבל לפעמים עולם המחשבות, שאיכותו נקבעת גם על פי עושר לשוני, מקבל תוקף וסדר באמצעות השפה המדוברת, זאת אומרת כשמוציאים את המחשבות החוצה באמצעות דיבור. ככה בעצם אפשר למדוד את השפיות. באמצעות דיבור עם מישהו אחר. אבל אין לי עם מי לדבר. מחשבה: נשלחתי לכאן כדי לפוצץ את מכלית הנפט. אין סכנה מיידית לחיי אדם כי המכלית פועלת ומשייטת באוקיינוסים באופן אוטומטי לחלוטין. ואז אמר בקול: אין לי הוכחה ממשית שבאמת נשלחתי לפה או היכן באמת אני נמצא. קולו הדהד בקירות המתכת למרות שכלל לא פתח את פיו. למה שלחו אותי לפה לבד? תמיד שולחים אותי לבד. גם אימו הייתה שולחת אותו לבד למרפאה העירונית כדי לעשות חיסוני חובה, או לדוכן בסמטה כדי לקנות לחם של אתמול. שולחת אותו בעודה מחבקת את אחיו הקטן שהיה חברותי ויפה יותר ממנו. בוא נתחיל לחשוב במה אני כן יכול להבחין: הדבר הבסיסי ביותר הוא מעלה מטה. גם בחשיכה מוחלטת ניתן להבחין בהשפעתו של כוח המשיכה. לו רק יכול היה להפסיק את זרם המחשבות. שתוק רגע ותפסיק להתלונן. ניסה למפות את הרצפה באמצעות סוליית נעלו. תנועה מעגלית ואחר כך הנעל השנייה, קוטר של חצי מטר לכל צד. כך לימדו אותו בקורס הלוחמה בשטח פתוח, איך לא ליפול לתוך בור כשאי אפשר להסתמך על חוש הראיה. הוא אחז בתרמיל הקרב הענק והחל להתקדם. ככה בעצם התפתחה האבולוציה: יכולת התמצאות של האורגניזם ולאחר מכן יכולת התנועה. איברי החישה, ובמיוחד חוש הראייה כפי שאנו מכירים כיום, הגיעו מיליארדי שנים אחר כך. כשהיה ילד כל המידע היה גלוי ברשת וכל דבר שרצית לדעת היה זמין על מסך בכף ידך וראשי כתות דתיות התנגדו לכך בתוקף כי רצו להשאיר את חברי קהילתם בבורות תמידית כך שלבסוף הבורות ניצחה. בקרב גוג ומגוג בין שני כוחות מדומיינים, אלוהים וגוגל, ידו של אלוהים הייתה על העליונה. מחשבה: למה לא הפך למנהיג הארגון, או לפחות דמות בכירה ולא סתם שלוחה של זרוע ביצועית? ואז אמר לעצמו בקול: כי כדי שאנשים יקשיבו לך הם תחילה צריכים לחבב אותך ואותי פשוט לא חיבבו, אפילו לא חבריי לקרב. כעת, לאחר שייצב מעט את הדיאלוג הפנימי החליט לבצע כמה החלטות קונקרטיות: את חומר הנפץ עליו להפעיל במקום מאד ספציפי כדי להשיג מטרה אפקטיבית קרי: להטביע את מכלית הנפט. עליו להתקרב מספיק למנוע המימן שמופעל ונשלט על ידי המחשב הראשי ונמצא בסמוך אליו. מחשבה: אולי כבר תפסו אותי ועכשיו רק מענים אותי במשחק של חתול ועכבר? ובקולו שלו: אני עדיין אוחז בתיק עם חומר הנפץ, ואם היו לוכדים אותי לא היו משאירים אצלי את כל הציוד. לפתע עצר בפקפוק עצמי ורצה לבצע בדיקה של תכולת התיק. לא, משימה אחת בכל פעם. עליי להגיע תחילה קרוב למנוע המימן ורק אחר כך לעשות רשימת מצאי. כף רגל אחת בתנועה מעגלית ואחר כך הרגל השנייה. המימן עצמו הוא חומר נפיץ מאד ולא יידרש פיצוץ גדול כדי להבעיר את הכול. אולי אפילו ניצוץ קטן שיצליח לאלתר בעצמו. כנראה שאיבד את ציוד הצלילה שלו וזאת משימת התאבדות אחרי הכול. פתע הבחין בהבהוב וקפא על מקומו ורגלו השמאלית מכופפת לפנים בניסיונו להתוות עיגול החוצה ולפנים. כך נותר זמן מה עד ששרירי כתפו הימנית החלו לדאוב ממשקלו של התרמיל. זה חייב להיות מרכז ניטור ופיקוד ויש שם ממשק שליטה דיגיטלית וכן תא שייקח אותי לסיפון החיצוני. כל זה עלה לפתע מהשרטוטים שראה לפני צאתו למשימה. זה המקום אליו אני צריך להגיע. זה המקום אליו אני צריך להגיע. זה המקום.. מחשבה: תפסיק לדבר. עצם את עיניו והרגיע את התרגשותו והלמות ליבו ועצר גם את נשימתו והקשיב לצרצור האלקטרוני הבוקע ממרחק מטרים ספורים. בלי לרמות הפעם. הוא המשיך להתקדם. ויהי אור. עפעף קלות בעיניו ועבר לצעידה רגילה, עדיין איטית וזהירה. האפלה עדיין שלטה במרחב אבל במרכזו היה נווה מדבר זעיר של אור כתום. הוא הניח בזהירות את התרמיל על רצפת הפלדה ונגע במסך. האור התגבר ודיבר אליו והוא פירש זאת כהוראה להרים את ידו, אם כי מועל יד נראה לו כתנועה לא ראויה ועצר באמצע ואז החליט להוריד אותה למרות שנשארה במועל דקה נוספת. לבסוף הוריד את ידו וכרע על ברכיו ורכן אל התיק והחל לפרוק אותו בזמן שהבחין בנחיל הנמלים השופע שבאור הכתום נראו כמתכנסים לאיזה טקס רב חשיבות. יש תל נמלים בלב ים. היצורים הזעירים הצליחו להקים לעצמם סביבת מחיה תוססת והתקיימו כנראה על פגרים של חרקים אחרים. מייד מחץ מלוא החופן נמלים בכף ידו ואספם לתוך פיו. בעודו לועס חשב שהן פריכות באופן מפתיע ומהוות מקור טוב לחלבון, למרות שהנמלים הוסיפו להתרוצץ במבנה אחיד כאילו לא הופרעו והוא שב ומחץ את המבנה וחוזר חלילה. אנשים המצויים בבדידות כרונית ובנטייה פסיכוטית מדמיינים לעיתים מבנה חברתי מוצק כמו….כמו מה? כמו נמלים. אבל הנמלים שהוא לא דמיין היו בדרך לאן שהוא. עיניו החלו להתרגל לאור והראיה ההיקפית שלו הבחינה במשהו והוא עצר את ידו באוויר וראשו קפא בתנוחה לא נוחה והוא הזיז רק את אישוניו כדי שאף אחד לא יבחין בו וניסה להביט לאן אצו הנמלים. אדם היה מוטל בפינה ללא תנועה והוא העמיד פנים כאילו הוא מופתע למרות שלמעשה באמת הופתע. מה היה כתוב על המסך? הוא פנה לאיטו לעבר הדמות והחל להתקדם לעברה, מוחץ בנעלו את ארוחתו הדשנה זה ימים. בידו האחת אחז בכתפה של הדמות העלומה ואת כף ידו השנייה אגרף למהלומה כי תבוא לכל סימן של סכנה. האור הקלוש הספיק כדי לראות את נחיל הנמלים זוחל לתוך נחירי אפו ומפיו של המת לאחר שהפך אותו וגילה את פניו. העיניים היו פקוחות לרווחה אבל לא נראו כעיני אדם. אולי בגלל שהוא כבר מת. מה היה כתוב על הצג? הוא התרומם והתרחק כי הגופה הייתה עדיין חמימה וייתכן כי הרוצח אורב במחשכים, בדיוק כמו שהוא ארב במחשכים עד עתה. מחשבה: עליו ליטול בנזודיאזפינים. ואז בקול: עליך ליטול בנזודיאזפינים. אבל זה לא היה קולו שלו אלא קול מתכתי בעל חתך דיבור חדגוני. קולו של מחשב הספינה. לבנזודיאזפינים השפעה היפנוטית מרגיעה שנוגדת חרדה חמורה. מדוע שמחשב הספינה ינסה לשדל אותו לקחת סמים נוגדי חרדה? מה היה כתוב על המסך? עתה הביט שוב על המסך: עליך ליטול את מנת הבנזודיאזפינים היומית. לקבלת המנה הקש 'ENTER' והוא הקיש 'ENTER' ושתי טבליות מגודלות בצבע אדום הופיעו במנעל האויר כאילו הוא תוכי במעבדה. עדיף להתעלם מהטבליות ולהביט שוב במסך עליו היה רשום באותיות מוארות: התחבר לקונסולה לעדכון גרסה. יש לך 37 הודעות מ-'פטרוליום מערכות אנרגיה מתקדמות'. מחשבה: המחשב לא מכיר אותי ולכן כל ההודעות והתרופות מיועדות לבחור שמוטל מת. או לבחור שהרג אותו. ואז בקול: אבל אולי אני הרגתי אותו ואז ההודעות והתרופות מיועדות אליי. זה היה טיעון מעגלי ובלתי פתיר והוא ראה בזה סימן לעשות משהו אחר. ניגש לגופה והחליט לחפש עליה את המכשיר שמיועד לעדכון גרסה. שמתי לב שעיני המת הפקוחות לרווחה לא נראות כעיני אדם, למרות ששמתי לב כבר קודם. באחד הכיסים מצא סמן לייזר מתוצרת יפנית של המאה שעברה. הדבר הזה יכול לחתוך מתכות קלות והוא החליק אותו לכיסו. משלא מצא מכשיר לעדכון גרסה התיישב לאחור כדי להרהר אבל בעצם שמתי לב שאני עומד זקוף. העיניים הפקוחות לרווחה לא נראו כעיני אדם. חבל שממשק המחשב לא ידידותי וחסרה לו המיומנות שבהפעלתו. העיניים הפקוחות לרווחה לא נראו כעיני אדם. אנסה לבדוק את תכולת התיק שארזתי ואולי אבין מה קורה למרות שאני לא זוכר שארזתי את התיק. לבסוף רוקן את תרמיל הקרב שסחב כל כך הרבה זמן והיה מלא בשקיות שהכילו אלפי טבליות בנזודיאזפינים מגודלות בצבע אדום והוא עמד על סף ייאוש בחוסר הנהירות של הדברים. האם הוא מספק למחשב את התרופות או שהמחשב סיפק לו והוא פשוט לא בלע אותן? פנה שוב לגופת האינקוגניטו ועיניו הפקוחות שלא נראו והחל להפשיט אותה. הגופה עדיין סירבה להתקרר ומשהו היה תקוע בחזהו של המת- מין פקעת של חוטי הולכה ובשקע הצוואר מצא חיבור USB לעדכון מידע. אנדרואיד הוא יצירה כימית של רקמה סינתטית ועיניו לא נראות כעיני אדם בגלל שהן סינטטיות והגוף עדיין חם בגלל שמקור הכוח עדיין פועל. מחשבה: אולי המחשב ביצע כיבוי אוטומטי של האנדרואיד בגלל שלקה בהתקף פסיכוטי. ובקול: ללא עדכון גרסה יתבצע כיבוי אוטומטי בספירה לאחור. והוא גישש עם האצבע את שקע צווארו.