Bad Men in Space
״אוקיי, זהו זה. נקודת המפגש צריכה להיות ממש פה״.
ברגע שנכנסנו לאטמוספירה של דאר-x, קלטנו שהכוכב הזה שומם. כשהתקרבנו אל נקודת הציון הכל נראה גרוע יותר.. נראה שנקודות הציון שקיבלנו כיוונו אותנו אל מדבר כחול וחשוך. נראה שיש פה שטח גדול של מים, כמו ים עכור. כשנחתנו, המדחפים של הקפלר העיפו אפר לכל עבר. גם הים העכור והצמיגי ניסה להיות מושפע מהנחיתה ולייצר אדוות, אבל נראה שזאת הייתה משימה קשה עבורו.
״דיי שומם פה. מה רמת החמצן? אתה קולט גזים רעילים? יש שינוי מהתחזית הראשונית?״ שאל מק׳ תוך כדי שבלע מילים, חיבר אותן והתבונן בדאגה מהחלון.
״אמרתי לכם, זה לא משנה. גם ככה כולנו מתים״ אמר פרנקי.
מק׳ הסתכל עליו עם אותו מבט מוטרד שלא עזב אותו כבר שעות. אני פשוט התעלמתי.
״הגענו באיחור. יכול להיות שהם הסתלקו?״ אמר מק׳
״איחרנו בשעה. אם אני הייתי זה שמחכה לחבילה חשובה, הייתי נשאר קצת בתקווה שהיא תגיע..״ אמרתי והסתכלתי על פרסיליה. היא טיפסה על הדפנות הפנימיות של חליפת החלל של מק׳ עם רגליה העכבישיות והשעירות.
״אולי כדאי שאחד מאיתנו.. יצא? אולי הם מחכים לסימן?״ תהה מק׳.
״כן. אולי באמת כדאי״ שנינו הסתכלנו על פרנקי.
זה הזמן להזיז עניינים.
הלכתי אל כיוון פרנקי ושחררתי את ידיו ורגליו מקשירת הצופים המסובכת להפליא של מק'. יותר נכון ניסיתי..
״מק׳, תן לי יד פה?״
״אהה.. בטח״ ענה. ביקשתי ממנו לשחרר פושע מסוכן, רק הוספתי לו עוד סיבה להיות מוטרד. אבל זאת הייתה הסיבה האחרונה שלו לדאגה.
״אתה זוכר מה אתה צריך לעשות, כן?" פניתי לפרנקי, "אתה מוסר את החבילה – ואני מדבר״ הזכרתי לו את התוכנית בזמן שמק׳ פרם את קשרי המחנאות שלו.
״השרטוטים שלך לא השאיר מקום לספק.. בואו נסיים עם מבצע הנסיכות הזה״ אמר פרנקי בעצבים.
״כולם להדליק תרגומון. פרנקי ומק׳ – תסתפקו ברדיוס של 40 מטר, תחסכו באנרגיה. ואני – לא שם לימיט.. נראה אם אני מצליח לקלוט משהו מרחוק".
״ותקשיבו טוב. שאף אחד לא יחשוב להוציא את הראש מהחליפה שלו. זה לא מקום לבני אדם״
יצאנו מהקפלר בחשש. אנחנו על אדמה חדשה שדרכו עליה קומץ בודד של בני אדם. אדמה שאין לנו הרבה מידע עליה, רק מידע שקיבלנו מהאידיוטים שהיו פה לפנינו. לא מצב מזהיר, במלוא מובן המילה. החושך פה מוסיף לרמת החרדה. הים שמאחורינו שקט ועכור בצורה מטרידה, הוא נותן לך תחושה שמשהו חי פה אבל אתה לא רואה אותו. כל הגוף שרוי במתח. אתה כביכול יודע למה לצפות כי סיפרו לך, אבל אתה לא באמת יודע כלום. אתה שומע את הנשימות הלא רגועות של עצמך בחלל החליפה הקטן ומתחנן שהן יפסיקו לרדוף אותך כתזכורת מתמדת לזה שאתה פשוט מפחד.
פרנקי עמד על האדמה הזרה ראשון. הוא המשיך כמה מטרים קדימה אל תוך החוף, ואני אחריו. מאחורינו עמדו הקפלר ושפת הים בדממה.
מק׳ נשאר קרוב לקפלר. הסתכלנו מסביבנו. הסתכלתי אחורה אל מק׳ וראיתי את פרסיליה בתוך חליפת החלל שלו, מטיילת לו על בית החזה בחופשיות. לקראת הנחיתה אמרתי למק' שפרסיליה היא כמו קמע מזל. חשבתי שאולי מזל של עכבישה ירגיע את הילדון.
״אני לא רואה כלום״ אמר מק׳ דרך הקשר של התרגומון
״אין כלום גם בצד שלנו.״ השבתי
״אתה רוצה.. להעביר מסר לקריצקי ושנחכה פה איזה חצי שעה? מה התכנית? כי את התרחיש הזה לא כל כך חישבנו״
״אני ופרנקי נתקדם עוד כמה מטרים.. נראה אם אנחנו מצליחים לראות או לשמוע משהו. כל כך חשוך פה.. מק׳, אתה יכול לסרוק את הים המוזר עם התרגומון שלך? לראות אם יש שם משהו?״
״כן. אני על זה. אבל.. אל תתרחקו יותר מדיי, טוב? יש ערפל מולכם״
״רואים. פרנקי, אנחנו זזים לאט״
״בוא נגמור עם זה כבר, אני שונא להיות פה, עוד רגע אני מקיא בתוך החליפה״ אמר פרנקי.
״תתאפק. אנחנו מסיימים פה ותחזור לשתות את המיץ האדום המגעיל שלך״
״הא! תראו מה זה, אתה מקשיב לי!״
״אל תתרגש״
״אולי כדאי שנעצור כאן פרינס.. הערפל הזה..״
״כן יש פה הרבה.. הרבה…פאק.. אה….חברים״
״אל תלחיץ אותי בנאדם!! אני תכף מחרבן בחליפה!״
״חברים.. זה לא ערפל.. רוצו חזרה לקפלר. מק׳????״
״שמעתי!! אנחנו ליד – סעודה – ענקית!!!! לעזאזל!!״
״רוצו הכי מהר שאתם יכולים!!!!״ צעקתי
הסתכלתי אחורה, וראיתי את כל הנקודות הקטנטנות מתרכזות יחד לכדי נחיל ערפילי ומתקרבות אלינו.
״מהר יותר!!״ צעקתי.
ואז, בשבריר השנייה עלתה במוחי מחשבה מטומטמת ביותר. היה לי חטיף בוטנים באחד הכיסים. תוך כדי ריצה פתחתי את הכיס, משכתי משם את החטיף ופתחתי אותו, נתתי לפרנקי לעקוף אותי ולעלות לקפלר ראשון. מק׳ וההיסטריה שלו כבר היו בפנים. ואז, כאשר הייתי קרוב אל הכניסה של הקפלר, נופפתי בחטיף בתקווה הזויה שהם רואים או מריחים, משהו שימשוך אותם אליו. נחיל ענק של תאים ניסה להגיע אל חטיף הקראנצ'י והמלוח, ואז – בשבריר שניה נתתי לחלק קטן מהנחיל להיכנס אל הקפלר וטרקתי את הדלת אחריו הכי מהר שיכלתי! הדבר הזה נכנס לתוך הקפלר שלנו. חלק ממנו לפחות. זרקתי את החטיף על הרצפה כאילו הוא היה מצורע, וראיתי איך הקבוצה קטנה של תאים מכרסמת אותו בשניות ממש כמו בסרט מצויר.
אחרי שהם סיימו לאכול התאים הסתובבו בחלל, ניסו להתגבש אך ללא הצלחה. הם ניסו להתאחד חזרה אל יישות שרובה הייתה מחוץ לקפלר. אך נראה שהנחילים לא הצליחו לכרסם אותו, ונראה שזה גרם להן להתחרפן והן הסתובבו בסערה בתוך הקפלר כמו זבובים.
״מה עשית פרינס??!! אתה רוצה להיות הארוחה הבאה שלהם??״
״היי, חבר׳ה.. ה.. ערפל הזה.. מקיף את הקפלר שלנו.״ אמר פרנקי
ראינו בנוף המטושטש דמויות מגיחות, מגיחות במובן של – מתחברות אל ישויות שלמות ממש לנגד עיננו.
״לכל השורשים!!!״ אמר מק׳ עם פני הדג. העיניים שלו כמעט יצאו מהחורים.
כאשר התבוננו מבעד לחלון, הדמויות הפכו ליותר ויותר ברורות. הן נראו פשוט כמו.. הדרך הכי טובה לתאר את זה.. בעצם אין. הם נראים כמו דגים. כמו דגי זהרון עצומים, בגודל של שני קפלרים. יש להם פה עצום כמו של מק׳, עיניים קטנות, ויש להם מיליוני מחושים שיוצאים מגופם והם מזיזים אותם אל כל עבר.
״היי! מי שם??!!״ צעקתי באומץ. הגברתי למקסימום את התרגומון שלי בלחץ.
חיכינו במתח לתגובה.. עברה דקה ארוכה. הכי ארוכה שעברה עליי בחיי, והמתח נשבר והתחלף בחרדה מסוג אחר, כששמעתי לראשונה את קולם העמוק בתוך אזניי –
״יש לך.. משהו ששייך.. לנו״
״אהמ. אכן? כלומר, כן!" הברכיים שלי רעדו בחוסר רצון אבל השבתי בכל זאת – "אפילו יותר ממשהו אחד.״
הסתכלתי אחורה על פרנקי המכווץ שמחזיק את החבילה בדאגה ועל הנקודות הקופצות בשיגעון בתוך הקפלר. הן חתכו את האוויר שעל ידי והתנגשו בי. שמעתי מכות קטנות כשהתנגשו בקסדת החליפה. ניכר שיש להן הרבה כוח, אבל כנראה שלא מספיק במצב הקיים ונראה שהאנרגיה שלהן נחלשת.
״שחרר..״
״רק שיהיה ברור, אתם מתכוונים לחבילה? או לנקודות המעצבנות פה?״ שאלתי.
הסתכלתי מבעד לחלון, היה נחיל אחד שונה מכולם, יישות מעוותת שניסתה להיבנות עם מה שנראה כמו..DNA חסר. הייתה חסרה לה עין, ולא היו לה מחושים או זנב מפרשי שכזה, כמו לחברותיה. הצבע שלה גם היה שונה.. היא נראתה חלשה..
היצור לא הגיב אז ניסיתי לקדם את השיחה – ״אז.. אנחנו מדברים על החלקיקים הקטנים? תראו, זה קרה בטעות. נבהלנו והם רדפו אחרינו ו..״
״אתה אדם…היו פה בני אדם בעבר״
״כן, אנחנו באנו למסור חבילה״
״החבילה..״
״כן, משהו שקשור למתליטודים״
ברגע ששמעו את שמם הם רישרשו במין כעס בצוותא עם זנבותיהם ומחושיהם הארוכים.
״תראו" אמרתי. "קודם כל כמה נפלא שאנחנו יכולים לתקשר, אה? מהמקום ממנו אני בא, גם בני אותו המין שמדברים באותה השפה לא תמיד משדרים על אותו הגל, אתה מבין מה אני אומר? זה טוב שאנחנו פותרים מה שצריך עם תקשורת. כן?..״
לקחתי כמה שניות ולא הייתה תגובה מהצד השני.
״בקיצור" המשכתי "פנינו לשלום, מה שנקרא. לא באנו להזיק. באנו למסור לכם משהו, ולא לקחת חלילה. כל רצוננו הוא למסור לכם את החבילה בכבוד וללכת מפה. אלו הקורדינטות שניתנו לנו למסירה אז.. הנה אנחנו.״
״שחרר את מה ששלנו״
״ממש תכף. בוא רק ניישר קו״
״איחרתם..״
״היו קצת אילוצים, אתה יודע, המסלול אליכם הוא לא הכי פשוט״. המשכתי לברבר יותר מדיי. מק׳ ופרנקי שמעו את כל השיחה מבעד לתירגומון שלהם, הם העזו להתקרב לחלון ולראות את המתרחש. כשהתקרבו, שאר הדארים בחנו אותם. מק׳ נרתע מהם והלך אל מרכז הקפלר עם שפתיו העצומות והאדומות מחרדה. הוא הסתכל לעבר הדלת וווידא עם עיניו שהכל סגור. פרנקי כנראה השתין בתחתונים מפחד. הוא עמד קפוא. כאילו הוא הסתכל למוות בעיניים ולא הצליח להשתחרר מזה. אחרי הכל, פרנקי שמע סיפורים מבעיתים מחבריו שהצליחו לשרוד את הכוכב המבעית.
״אז בואו נסכם שנעשה כזה דבר – אני אפתח את הדלת. אני אתן לכם את החבילה, תעשו מה שבא לכם איתה. נשחרר את ה.. יחידות האלה שלכם, אבל – בתמורה – אני רוצה את הבטחתך שלא תאכלו אותנו או תפגעו בנו. באנו בשלום גבר. או… דג.״ אולי הייתי צריך לתת למק׳ לדבר. באותו הרגע המותח והחרדתי, הוא היה נראה כמו בן מינם.
״אדם….״
״אה, כן?״
״איש העסקאות שלך הבטיח לנו חבילה. ושתי ארוחות.״ הוא דפק על החלון של מק׳ ופרנקי. כולנו הסתכלנו זה על זה.
"קריצקי מכר אותנו !! אמרתי לכם שלא נצא מפה!!" אמר פרנקי עם העיניים והנחיריים המשותקות שלו. כולנו שתקנו לרגע.
הנהנתי לעצמי. אוקיי, אוקיי. הם צריכים את היחידות האלה. אני יכול לשחק על זה. הם צריכים אותם בשביל לחבר את החבר המסכן שלהם בחזרה.
״ראיתי שהרגע אכלתם. אל תהיה שמן. אין ארוחה. יש חבילה ויחידות. קח את זה או שאין כלום!״ אמרתי.
״אדם… המכונות שלך… חלשות״ השיב היצור עם קול מצמרר.
הם התקרבו יותר ויותר אל הקפלר. שמענו את המגע שלהם. המחושים שלהם הם כמו מתכות. שורטים את הקפלר, אחד החל לטפס עליו כאילו זה היה קיר טיפוס למתחילים והם ניסו להבין איפה לשים את הרגל שלו במקום הטוב ביותר, רק שההבדל הקטן היה שאין לו רגליים והוא פאקינג חייזר שמנסה לאכול אותנו. הם התחילו להתכנס ולהיצמד אל הקפלר. כאילו הם לומדים אותו, סורקים אותו בגופם.. ותכף גם אותנו.
״פפפ..פרינס????״ מק׳ התחיל להתחרפן. פרנקי התחיל לצווח.
הייתה אווירה של איבדנו את זה לגמרי לכמה רגעים, כשהקפלר החל לנוע. הם פשוט הרימו אותנו ממקומנו, עקרו את הקפלר והובילו אותו אל החוף כשאנחנו בתוכו. הם הובילו אותנו אל הנקודה שבה הם.. אכלו. מק׳ התנדנד במקום. הוא החזיק במושב הנהג בידיו. אבל, כשהקפלר נטה לצד מק׳ הוטח אל תוך השמשה, קיוויתי שהחליפה תבלום את המכה שלו. אני הספקתי לחגור את עצמי איכשהו אל מושב הנוסע הקדמי כך שראשינו היו זה על יד זה בעוד פרנקי נתקע בין המושבים האחוריים. מבעד לחלון בצידו של מק׳ ראיתי את חלקי הגוף של היצורים שהובילו אותנו אל גזר הדין שלנו. זהו זה חשבתי. הם הולכים לפרק את הקפלר. גם אם נצליח לשרוד את הארוחה הזאת, אנחנו לא יוצאים מהכוכב הזה. אנחנו נמות פה.
***
״חכה!!״ צעקתי תוך כדי שהתקרבנו לנקודה. ״אני בטוח שאנחנו יכולים לפתור את זה! בטוח יש משהו שאתה צריך, או.. רוצה יותר מהארוחה הזאת. פרנקי פה יכול לעזור לך עם המתליטודים.. אתה בטח רוצה לחסל כמה, אה?!! מה אתה רוצה יותר מהארוחה הזאת? היי!! היי!!!״ צעקתי.
הם הטיחו אותנו בחזרה לרצפה. הגענו. הקפלר שלנו נזרק בעודו עקום אל החול.
״היי!!!!״ צעקתי שוב כשראשי התנדנד והוטח באוויר.
ראיתי ששניים מהיצורים התפרקו בהדרגה ליחידות. אחד הבחורים הגדולים מאחור והפגום.. כשהיצור הפגום התפרק, היחידות הכלואות בחלל הקפלר החלו להתחרפן אפילו עוד יותר, כמו ילדים קטנים שרואים את אימא שלהם מרחוק. זה רק בישר רעות עבורינו, הם החלו להתפרק, אחד אחד, כדי לאכול..אותנו.
אחד מהם התקרב אל השמשה מול מק׳, שהיה מעוך אליה כהוגן. השמשה ומק' פנו לכיוון האדמה.. אחד מהיצורים התקרב לצד האחורי. הוא החל להתעסק עם המנועים שלנו. אנחנו אבודים., חשבתי.
לפתע שמעתי צווחה מהצד של מק׳. אבל זה לא היה מק׳ שצווח. הרעש הזה הגיע מחוץ לקפלר.
***
הצווחה הייתה חזקה. היא גרמה לכל היצורים דמויי הדג לסגת אחורה. ניסיתי להבין מה בדיוק קרה פה.
זה משהו שאמרתי?
בא יצור גדול יותר לאכול את היצורים?
עברו לי הרבה מחשבות בראש בשניה אחת.
כל היצורים התאחו בחזרה ליישויות, אפילו הזה שחסר לו כמה ברגים. כולם מסיבה לא ברורה עמדו בשורה. זה שהתנהג כמו אלפא התקרב לאט אל הקפלר. בחלק התחתון של גופו התגלתה מלמלה גלית ומלאה בחול, חורים ושריטות. לרכע הוא היה נראה לי מבוגר.
בעוד גופי חגור, נטיתי כולי אל הצד הימני של הקפלר אל כיוונו של מק׳ המוטח בהלם על השמשה. היצור התקרב אל מק׳. הוא קירב את מחושיו אל השמשה במשך כמה רגעים ולפתע נסוג אחורה ואמר-
״פרוטנתיקה!״
״פרוטנתי.. מה?״
כולם צווחו מאחוריו לרגע והניפו את מחושיהם באוויר, ובבת אחת – השתתקו.
האלפא התקרב חזרה אל הקפלר. הסתכלתי על מק׳ מכווץ את עיניו בפחד כאילו ממש תכף ישברו את השמשה ויאכלו אותו. לפתע, הבחנתי בזווית העין בפרסיליה מטיילת עליו עם כל רגליה העכבישיות. האם יכול להיות? האם היא ה…?
לקחתי הימור –
״פרוטנתיקה, ידידיי!!!״ אמרתי ושחררתי את עצמי מן חגורת הבטיחות. עמדתי על קיר הקפלר הנטוי, והסתכלתי לאלפא בעיניו. הרמתי את ידיי למעלה וצווחתי, כפי שהם עשו. לפחות ניסיתי. סימנתי למק׳ ולפרנקי לחקות אותי. הם קמו בבלבול, עמדו על קיר הקפלר יחד איתי, הרימו ידיים וצווחו בבת אחת.
״חברים. אנחנו במסע להציל את חברתנו. שמה – פרסיליה״
״פרסיליה״ כל היצורים בחוץ השיבו והרימו את מחושיהם באוויר.
״חברים, אחים!! עיזרו לנו להגן על פרסיליה מפני ידיו המרושעות של איש ה ..איש העסקאות!״
כולם רישרשו בכעס בצוותא עם זנבותיהם ומחושיהם.
״איש העסקאות הוא רוצח פרוטנתיקות!" דיברתי כאילו אני צ'יף אינדיאני – "הוא הרג את אחיה של פרסיליה באש! הוא סוכן כפול, חבר אמת למתליטודיוס!!!!״ רשרושים נוספים נשמעו ברקע. אני ומק׳ הסתכלנו זה על זה עם עיניים פתוחות לרווחה וחיוך קטן. ״ואנו – פנינו אליכם בשלום!!״
ושוב, כולם רישרשו בצוותא. רק שהפעם, הם גם זהרו מכעס. רצח ייצור קדוש מדליק אותם בקטע רע, מסתבר.
וכך לפתע, אור הכעס שלהם פתח את עולמם בפניי. גיליתי שלכוכב שלהם יש צבעים נוספים, לא רק כחול ככה, כחול כהה יותר וכחול ממש קודר. לשניה אחת בתוך כל הבלאגן הזה, ממש לשבריר, הכוכב שלהם נראה יפה.
״באנו אליכם בשלום!!״ צעק פרנקי חזק מדיי והרים את ידיו באיחור דרמטי. אני ומק הסתכלנו עליו בעודו מתבאס שלא קיבל גם הוא רישרושים.
האלפא התקרב אל החלון. מק׳ זז אל כיוונו, הסיר את הקסדה, הוציא את פרסיליה שטיילה על צווארו, הניח אותה בעדינות על שמשת החלון וצעד אחורה. האלפא ליטף את השמשה עם אחד המחושים שלו.
״איך נוכל לעזור לך, אדם?״
״בתור התחלה תיישרו אותנו חזרה?״
הם הגיבו מהר וסובבו את הקפלר למצבו המקומי ללא התרעה, כולנו נפלנו ונחבטנו קלות בראשנו. פרסיליה אחזה בשמשה ללא בעיה. התנערנו ונעמדנו חזרה על רצפת הקפלר. חזרנו לעמוד ומק׳ החזיר את הקסדה לראשו. הלכתי אל פרסיליה. שמתי אותה בכדור האוגר שלה והחזקתי אותו בידי, בעודי פותח את דלת הקפלר. ראיתי שפרנקי עדיין חושש לרדת, אבל אני לא רואה שום דרך אחרת, חייבים לקחת סיגון ולתת בהם קצת אמון. פסענו החוצה. אחרינו נחיל היחידות שהיה כלוא בקפלר חזר בריצה אל היצור שלו. כל יחידה חזרה אל מקומה המדויק והיצור נבנה ברגעים ספורים במלואו, ונראה כמו דג זהרון עם שפתיים ענקיות, ממש כמו חבריו. זאת הייתה, תרתי משמע, חתיכת הפאזל האחרונה לפני נאום הסגירה שלי.
״מעכשיו,״ ניצלתי את המומנט ואמרתי ״אני האדם היחידי שעמו תעשו עסקים. אתם לא תגיבו לרצונותיו של איש העסקאות האכזרי. ואם אדם זה יפנה אליכם – אנא זכרו את שמי. אני הוא – פרינס. ואני פה – בשבילכם״ צוויחות. של כבוד, הייתי צריך לנחש.
התקרבתי אל האלפא לאט, הושטתי לו את החבילה. שני המחושים הקדמיים שלו לקחו את החבילה וליטפו אותה בקצותיהם. ואלה העבירו אותה אל המחושים האחוריים שהניחו אותה על גבי זנבו המפרשי.
״אני צריך שתמסרו לי את נקודות הציון של כל כוכבי הלכת שעימם אתם עושים עסקים. אנחנו צריכים ליידע אותם שאיש העסקאות הוא איננו מי שהם חושבים שהוא״
״כמובן, אדם.״ ענה האלפא וסימן ליצור הדגי שמאחוריו לטפל בכך. סימנתי למק׳ לפנות אליו לדאוג לכך. מק׳ פסע אליו, פתח את הדף ההולוגרמי של התרגומון והחל לתעד את המידע ברקע.
״בוא אחריי״. סימן לי האלפא
הלכנו זה לצד זה, יצור דמוי דג ואדם בחליפה בכוכב לכת רחוק שנות אור מכל שהכרתי.
״אפשר לשאול אותך משהו, אלפא?״
״ר׳ה״
״ר׳ה״?
״נכון״
״אפשר לשאול אותך משהו, ר׳ה?״
״אני יודע למה פרסיליה חשובה לי. אבל למה היא קדושה עבורך?״
״הלא זה ידוע?״
״האמת שלא כל כך״
״ובכן, הכבוד הוא לי לשתף אותך בהיסטוריה שלנו״ אמר עם שפתיים גדולות ופה חסר שיניים. ״משחר הקיום שלנו, בכל פעם ופעם לאחר שניצלו מאסון על המין שלנו, הסימן הזה הופיע -״ הוא הצביע לי עם כל מחושיו שיכלו להגיע לנקודה מסויימת שעל גבו. צעדתי כמה צעדים לצידו האחורי, נשאתי את מבטי מעלה ואז הבנתי. ראיתי סימן שנראה בדיוק כמו עכביש. ״הסימן הזה שאתה מתבונן בו כעת הופיע לאחר האסון הראשון." תאיו הבליטו על גופו את הסימן "האדמה הזו איננה אדמתנו הראשונה. לפני זמן רב נכפה עלינו מסע ארוך. בתחילת הקיום שלנו, היו לנו שלושה כוכבי בית במערכת. היה לנו הכל, אבל רצינו להתפתח, רצינו להיות גדולים יותר וחזקים יותר. החלטנו לנסות לייצר כוכבים נוספים בעצמנו, אפילו גלקסיות! שתלנו בקצה הגלקסיה שלנו את כל מה שנדרש כדי לייצר כוכבים שמתאימים לתנאי המחיה שלנו, אבל לא הסתפקנו בכך והשתמשנו בידע המתקדם שהיה בידינו ובבינה מלאכותית בעלת גנום מורכב כדי לזרז תהליכים. אך מתוך מה שניסינו לבנות, נוצר יצור אינטיליגנטי, ורעב. היצור פלש אל כוכב הבית הראשון וגרם להרס מיידי. הוא שאב כל מה שהזין אותנו, כל מה שגרם לים שלנו להיות עשיר נעלם והים הפך לצלול עד ששום דבר כבר לא יכל להתקיים בו. רובנו לא שרדו והקהילה הבין גלקטית העתיקה שלנו התפרקה. למעשה, מוטטנו את עצמנו במו מעשינו מפני שלא הסתפקנו בטוב שהיה שלנו. נאלצנו לשייט בגלקסיה חסרי בית במשך תקופה ארוכה. ואז, הסימן הזה הופיע ולא נעלם. לא היה ברור לנו מאיפה הופיע, אך אחרי זמן רב ואבוד, בתוך גלקסיה צעירה ומתגבשת ראינו את אותו הסימן על אחד מכוכבי הלכת, הלא הוא הכוכב שאנו עומדים על אדמתו כעת.. ניצלנו בזכותו. ומאז איננו לוקחים יותר ממה שאנו צריכים. אתה מבין ידידי, אני וחבריי מתקיימים הרבה לפני הכוכבים שנמצאים כעת מעלייך… עברנו מסעות מפרכים, פגשנו כוכבים שהאדימו כמו שמש חולה וכוכבים שאורם דעך עד שלא נשאר בהם אור, ואת כל זאת עברנו יחד. אני מכיר כל יחידה ויחידה שמרכיבה כל אחד מהם ואעשה הכל בשבילם, תמיד עשיתי. מאז, פרוטנתיקה תמיד ליוותה אותנו בכל התלאות שעברנו והסימן הזה מזכיר לנו שהיקום שומר עלינו. מזכיר לנו שאנחנו חשובים כדי להישמר למרות הטעויות שהמטנו עליו. כשהבחנתי בפרוטנתיקה, בפרסיליה שלך, הבנתי שניצלנו מדבר מה פעם נוספת גם אם באותו הרגע לא הייתה לי הידיעה ממה ניצלתי. אני חב לכם את חיי. כל יחידה ויחידה שלנו תתמוך בכם בכל מה שתרצו״.
״זה.. מסביר הרבה. תודה לך על ה.. הסבר המפורט. היצור הזה עדיין חי?"
"אינני יודע. אך כבר הרבה כוכבים נולדו בשמיים מאז ההרס האחרון שזרע. אנחנו מאמינים שהוא הפסיק להתקיים" התבוננו יחד בים העכור במשך דקות.
"אתה יודע? הדבר הזה שאמרת, על החברים שלך?" שברתי את השתיקה "הלוואי שיכלתי לומר את אותו הדבר. אבל אתה אותו?" הצבעתי על פרנקי "הוא בלתי נסבל, עשה הרבה דברים נוראיים בחייו הקצרים, אבל אני תקוע איתו.."
"אני יכול לאכול אותו."
"מה? לא! לא לא.. אני כבר אלמד להסתדר איתו, אל תאכל אותו. אבל תודה על ההצעה"
"אנחנו תמיד נשמח לארוחה. ברגע שאנחנו מתפרקים היחידות פשוט אוכלות מה שזמין להן, אני מצטער אם אכלנו חבר או בן משפחה שלך בביקור הקודם" אמר ר'ה והעביר בי חלחלה למרות שהתכוון להעביר התנצלות.
"לא, לא הכרתי אותם, והם בטח לא היו חברים אז אני בסדר עם זה".
"אתה יודע, אם תשאיר את האדם הזה איתך" הוא הסתכל על פרנקי "אולי יצליח לתקן את דרכיו לפני שהשמיים שלכם יתמלאו בכוכבים חדשים. לפעמים כל מה שיצור צריך כדי להיות נכון לציוויליזציה שלו, זה להרגיש חשוב. צאו למסע יחד וגלו את כל המימדים שלגלקסיה יש להציע לכם. בין כל הסכנות והריק מסתתר לו יקום מופלא".
המחושים של ר׳ה נראו פתאום רכים יותר, רגועים יותר. צבעו התחלף לסגול לרגע קט וכל מחושיו רטטו בעדינות. חבריו ברקע רטטו גם הם יחד עם ר׳ה. אני רוצה להאמין שזו הייתה הדרך שלו להסכמה שלעולם לא תחזור בה. כאילו הייתה ביננו הבנה, ברית.
"ומה עם בן האדם השני?" שאל ר'ה
"מק'? הוא ילד טוב. אני חייב לו."
"אז… בשביל מה אתם צריכים את החבילה שהבאנו? למה היא חשובה לכם?" החלפתי נושא..
"המתליטודים" הוא אמר ורישרש, הם מעוניינים לקחת מהיקום יותר ממה שהם צריכים. הם רוצים לחולל גלקסיות וכוכבים שיתאימו לתנאי הקיום שלהם אבל הם לא מעוניינים להכיר בהשלכות. ניסינו להתריע אך הם מתעלמים לחלוטין מן המסרים שלנו.. אנחנו צופים אסון גדול ורוצים לוודא שבידינו כל הדרכים לעצור אותם. הו, בני אדם, חוששני שעשיתם טעות וחברתם למין הלא נכון.."
"כן" אמרתי באנחה, "המראה שלהם מאוד מטעה. הם מסתירים מהאנושות את פרצופם האמיתי, אני יודע את זה עכשיו."
"זה הרבה מעבר למה שאתם יודעים. אבל כמו שכבר הבחנת, כל דבר מתגלה בזמנו." השיב
"אפשר לשאול שאלה?"
"בוודאי"
"למה אמרת שהבטיחו לכם רק שתי ארוחות? אנחנו שלושה בני אנוש." שאלתי
"התבקשנו שלא לאכול אותך, אתה צריך להישאר בחיים."
"מעניין… וזה בא יחד עם הסבר?" השבתי.
"זאת הייתה העסקה. איננו צוללים לים שלא שייך לנו." השיב
קריצקי השק של צואת היונים הזה, כנראה רצה להתעלל בי בעצמו, חשבתי, באותו זמן לא היה לי הסבר אחר… התבוננתי במשך זמן קצר בים העכור בשקט, יחד עם ר'ה.
״שנחליף פרטים?״ שברתי את השתיקה
״כן, אדם..״
״קוראים לי פרינס״ השבתי.
״כן, פרינס. נחליף פרטים. אבל אני מניח שבדרך קצת שונה מהדרך שלך״
ר׳ה הלך אל תוך הים ונעלם. שניות לאחר מכן הוא חזר אל החוף נוטף מן הנוזל העכור.
״כדי לעשות את מה שאני עושה עכשיו אני צריך את עזרתו של הים״ אמר. וברגע אחד אז תלש עם שני מחושיו הקדמיים מחוש אחד במאמץ רב. הוא מסר אל ידיי את המחוש המתכתי והגמיש.
"או.. ר'ה, או, זה נראה כואב!! לא היית צריך"
״זה כואב. אבל זה כלי חזק, תשתמש בו בחכמה״ אמר "עכשיו לכו, זהו זמן לסעודה נוספת ואם אינכם רוצים להיות חלק ממנה, כדאי שתעזבו לפני שאנו מתפרקים"
״או, שיט. כן בטח, אנחנו מיד מסתלקים״ אמרתי כשהמחוש שלו בידיי.
ר׳ה ליטף בעזרת יתרת מחושיו את כדור האוגרים של פרסיליה, נכנס אל המים העכורים ואחריו גם כל חבריו.
״פרינס״ אמר מק׳, ״לא צחקת כשאמרת שפרסיליה קמע מזל״
״כנראה שלא״ השבתי, ומסרתי למק׳ את כדור האוגרים של פרסיליה בזמן שצפינו בדארים נעלמים אל האופק.
בני בריתנו החדשים נעלמו אל תוך הים. מק׳ ופרנקי כבר היו בתוך הקפלר. עליתי אחריהם, סגרתי את הדלתות החיצוניות והפנימיות, ואני יכול להישבע ששמעתי את האבן נופלת לי מהגב.
״תודה לאל, בואו נתחפף מפה״ אמרתי.
הסרתי את הקסדה שלי, נפלתי אל ישיבה בעודי צמוד אל קיר הקפלר, ונשמתי לרווחה. אחרי כדקה קמתי אל מושב הנהג, ומק׳ שאל –
״לאן, בוס?״
