שישה ימים
השלווה הפחידה אותו. השקט הזה. החוסר מעש הזה. גרם לו חוסר מנוחה. בצורה מוזרה הוא הרגיש שמישהו צופה בו ולא הצליח להגדיר מי זה או מה זה. ואולי מי אלו. אבל מה שיותר הטריד אותו, שהרגיש שבודקים אותו ושופטים אותו. הוא לא היה רגיל לכך. הוא רגיל להחליט וזהו.
הוא קם באיטיות מהספה, התמתח קלות, מותח את ידיו לצדדים, עצר נשימתו והוציא אנחה קלה. ניגש למטבח, לקח קנקן קפה חם, שהכין מבעוד מועד ומזג באיטיות לספל. הוא לגם, נותן לטעם המריר לעורר אותו. הוא נשם עמוקות, נותן לחמצן להניע את גלגלי מחשבותיו.
'הוא חייב לנסות שוב ויהי מה.' התרוצצה התובנה בראשו. הפרויקט המרכזי שלו נתן תוצאות רעות. כשלון מוחלט. הוא החליט לא לוותר ולנסות שוב. 'הוא ימשיך לנסות. עד שיצליח.' שיכנע את עצמו.
על השיש נחה לה חלה חתוכה חלקית. הוא הציץ בה, דרך כיסוי הפלסטיק השקוף שניסה לשמור על טריותה. הוא בלע רוק, הרים את הכיסוי, לקח סכין משונן וחתך לעצמו פרוסה עבה. הניח אותה על צלוחית, פתח את המקרר הוציא קופסת חומוס. בעזרת סכין נוסף, מרח חומוס בנדיבות על הפרוסה.
תמיד הרגיש שחומוס מוזיל את המעמד, כאילו עושה את הכול קצת מלוכלך. קצות שפתיו התעקלו כלפי מעלה – מצחיק הקונוטציות שלו לאוכל. חומוס – עממי. חסה – דוגמניות. קוויאר – עושר. סושי – פלצנות. חלה – כשרות. כמה פשטני ורדוד מצדו. לו ידעו הסובבים אותו את המחשבות הרדודות שלו, ודאי היו משנים את דעתם עליו. והוא הרי דמות ידועה – אין אחד שלא שמע עליו. כל פעולה שלו נבדקת ומנותחת ע"י טובי המוחות בעולם מכל כיוון אפשרי. לכל פעולה שעשה יוחסו רמות מורכבות גבוהות ביותר. היו שהעריצו אותו והיו שתעבו אותו. אבל כמעט אף אחד לא היה אדיש אליו.
הוא לעס במכאניות, נותן לשיניו למעוך את הלחם בפיו יחד עם החומוס. הוא בלע במתינות. הסתכל על חצי החלה שנותרה על הצלחת על השייש, שוקל את צעדיו. המחשבות התערבלו במוחו.
נושא הכשרות תמיד העסיק אותו. הוא לא אכל כשר, אבל היה מודע שעשה את זה. משהו בתת מודע הפריע לו כשאכל אוכל לא כשר. באופן כללי הוא היה נגד חוקים. בעצם, נגד חוקים לעצמו. באופן פרדוקסלי, על אחרים, לא הייתה לו בעיה להטיל מגבלות, הוראות וחוקים. הוא אפילו נהנה מכך. לא הצליח לעצור את הגיחוך שנפלט מפיו.
הוא סיים לאוכל וקם מהשולחן בהחלטיות.
'היום זה היום.' הבליחה המחשבה בראשו. 'אני בטוח!' גופו הגיב בריפיון למחשבה ההחלטית.
עמד כעת והתלבט בין הליכה לשירותים או המשך נמנום על הספה. השלפוחית הפעילה לחץ קל במורד ביטנו. יש לו עוד קצת זמן, אולי ינוח קצת לפני. לבסוף החליט. תוך כדי שהטיל את מימיו, הוא בהה בקיר שממולו והתמקד בסדק קטנטן. המחשבות המשיכו להשטף בראשו. כשיצא מהשירותים עבר ליד המראה ונעצר להביט.
'אולי זה בעצם אני זה שבוחן ושופט את עצמי?' חייך לעצמו. 'אולי מעצמי אני מפחד? הרי אני מאד ביקורתי על אחרים אז אולי התחלתי לנגח את עצמי וזה לא נותן לי מנוחה?' קצב נשימתו גבר. 'ממתי אני נותן לביקורת להשפיע עלי? הרי כל מה שאעשה יהיה מי שיחשוב שהייתי צריך לפעול אחרת. גם אני הרי לא בטוח תמיד שאני עושה את הדבר הנכון.' ההבדל בין מה שאנשים חשבו עליו, לבין מה שהוא חשב על עצמו התיש אותו. 'נראה שיהיה לי על מה לדבר עם הפסיכולוג שלי השבוע' חשב.
חייך.
הוא תמיד נהנה לשבת ולשוחח עם גבריאל הפסיכולוג. הרגיש בטוח. אפילו הדלת כניסה לחדר שישבו, שהייתה דלת איתנה מעץ עם גילופים פתלתלים עליה, שידרה וודאות ויציבות. החדר ששוחחו בו היה חמים ונעים. הריהוט היה כבד, אבל לא מידי. שטיח לבן במרכז החדר. שתי כורסאות נוחות היו מסודרות אחת אל מול השנייה. בניהן שולחן קטן, קנקן מים שתמיד היה מלא, שתי כוסות וקופסת ממחטות נייר. גבריאל עצמו היה תמיד לבוש בבגדים בהירים ומקרין רוגע. אוסף החרבות העתיקות שהיה תלוי על הקיר מאחוריו, תמיד משך את עיניו. לא הסתדר לו עם האופי של גבריאל שחשב שהכיר. החרבות שידרו רמת אגרסיביות שלא חשב שיש לו. הוא אהב את המסתורין משולב בניגודיות. מה שבטוח, אצל גבריאל קיבל תמיד אנרגיות חדשות. היה משהו שתמיד נסך בו עוצמה, משהו שגרם לו להיות יותר אמיץ. המפגש האחרון היה שונה.
"אתה יודע שאתה לא כל יכול," אמר לו גבריאל.
הוא הסיט את ראשו לאחור וצמצם את עיניו מתמקד בפניו ובדבריו של חברו הטוב.
"אפילו אתה," הוסיף גבריאל והמשיך לנוכח סימן השאילה "נכון שאתה יודע לעשות הכל ואין דבר שעומד בפניך?" שאל רטורית. "אבל," נעצר קלות "לאן אתה חותר? מה היעד הסופי? בדרך כלל אני רק מקשיב לך אבל בזמן האחרון זה ממש צועק. מה הכיוון שלך?" המשיך להשליך אבנים על הקיר האטום. "אז תנסה שוב, בסדר," הנהן "הגדרת מה תהיה הצלחה מבחינתך?"
הוא הביט בפני חברו "אני יודע שמה שעשינו עד עכשיו לא הצליח. זה לא מספיק?"
"לא," ענה גבריאל. "כשלון זה לא תוכנית. אם אתה רוצה לנסות שוב אתה חייב לתכנן. מה לעשות שונה מהפעם הקודמת. אתה יודע איפה טעית נכון?"
"כן," ענה. "ברוב הפעמים," הוסיף. "יש נקודות שאני לא בטוח שזו הייתה טעות. פשוט לא תמיד צפיתי את התגובות שלהם. בני אדם לפעמים מפתיעים."
"אז תלמד, תבין ותתקן. והכי חשוב – תחליט מראש לאן אתה הולך. מה אתה הולך להשיג." סיכם גבריאל.
הוא לא הגיב. נתן למילים לשקוע בביצת מחשבותיו. 'גבריאל הפתיע אותו. מה היעוד חשב? לאן הוא מכוון?'
הזכרונות שקעו מעט. הוא המשיך לבחון את בבואתו במראה, בוחן את שערו הלבן ואת עיניו הכהות. הישיר מבט לעצמו. הרצין ואז קרץ. פרצי אוויר קצרים יצאו מראותיו. טוב שיש חברים שיודעים לאפס אותו. עם השנים, המרווח של מטפל מטופל התצמצם וגבריאל ידע להשתמש בנכס החברות בניהם. כיום, הוא הגדיר את גבריאל כאחד משלושת חבריו הטובים ביותר. החבר השני היה מיכה.
החליף את תמונת המראה להשתקפות המסדרון ובדיוק כשהלך להשתרע על הספה, נשמע צלצול טלפון. הוא מצא את הטלפון הנייד על השולחן בסלון וענה, מתיישב על הספה. מיכה היה על הקו.
"שלום מיכה, מה שלומינו?" שאל בקול שקט
"תגיד לי אתה" ענה מיכה. "אתה זה שמחליט לעשות שינויים פתאום" אמר בקול משתלח. למיכה היה קול של ילד שלא הסגיר את גילו רב השנים.
הוא שתק לכמה שניות ולבסוף שאל "ממי שמעת?"
"מהחברים שלך" אמר מיכה בציניות "שמועות כאילו עוברות מהר. אחרי כל ההשקעה, המאבקים אתה מרים ידיים ורוצה להתחיל הכל מהתחלה." שאף מהר אוויר אבל הפסיק לירות מילים. ביקש לשמוע את תגובתו. כשלא קיבל תגובה שינה כיוון "מהשמועות אני גם מבין שנטשה לא תעשה לך חיים קלים" הוסיף בדיבור מהיר.
הוא נעמד, צועד במהירות לרוחב הסלון. נטשה הייתה בעבר בת טיפוחיו. חינך אותה מאפס והביא אותה למה שהיא היום. לאורך השנים הפכה להיות עצמאית יותר ויותר. עם הזמן נתגלעו בניהם מחלוקות בסיסיות לא ניתנות לגישור. לאחר שהמרתה את פיו בפומבי, לא יכל להתעלם ונאלץ לפטר אותה. בתחילה עוד היה קשר בניהם אבל עם הזמן, התנתקה ממנו לחלוטין והיום היא אויבתו הגדולה ביותר. הפכה למתחרה אמתנית וכל הזמן מנסה לפתות את עובדיו לעבור צד ולעבור אליה.
"ממי שמעת בדיוק? זה חשוב!" הוא אמר בקול גבוה מידי.
"סמי סיפר לי" אמר מיכה בשקט. "הבטחתי לו שלא אחשוף את המקור" ומיד הסביר "הרי היום הוא העוזר מספר אחד של נטשה. הוא לא רוצה לאבד את מקום עבודתו". היתה שתיקה ואז הוסיף "אבל אני בטוח שהוא מסכים שאשתף אותך". לפני שהצליח להגיב, הוסיף מיכה במהירות "תגיד, זה משנה משהו בתוכניות שלך?"
"לא ממש" אמר תוך כדי שהוציא את האוויר מראותיו "ממילא ידעתי שנטשה תפריע לי. אסתדר איתה גם הפעם. היא תמיד תפריע, היא והצוות שלה, ואני מקווה שלמרות ההפרעות נצליח" הוא הסביר "לפחות יותר מהפעם שעברה", לא בטוח את מי הוא בדיוק משכנע.
"והשינויים האלו," חזר מיכה "הם ממש הכרחיים? אי אפשר לעשות אולי שינויים קלים ולא משהו דרמטי? מה אתה באמת מתכוון לעשות שונה?" השאלות האילו של מיכה לעיתים עצבנו אותו. עם הזמן הבין שהספקנות שלו גורמת לו לחשוב, לשקול דברים ולפעמים לשנות החלטות.
"זה ממש הכרחי" הוא אמר בקול הכי סמכותי שהצליח לגייס. "הפעם אני לא מתפשר. אחרי הכל אני חושב שלמדנו משהו מהפעם הראשונה, לא?" שאל בתקווה שמיכה יבין שאין תשובה על סימן השאילה.
"אני פשוט מבקש שתהיה עדין" המשיך מיכה כשהוא מרכך את קולו, "לא כולם כמוך, אתה יודע…"
"איזה מלאך אתה" אמר בחיוך "אני מבטיח לנסות" המשיך בקול מפייס "אבל אתה בטח מבין שחייבת להיות היענות מהצד השני."
"לא הייתי בונה על זה.." צחק מיכה "אגב, לפני שאשכח, רפי שואל אם תצטרך גם את העזרה שלו."
"אני אצטרך כל עזרה שאוכל לקבל" אמר "ראינו בניסיון הראשון שזה לא ממש קל" ואז הוסיף "ברור שרפי בתמונה. הוא חלק מהצוות."
"אין בעיה" אמר מיכה בחגיגיות "רפי ממש מצפה לזה. תודיע לנו כשתתחיל, בסדר?" הכריז בציפיה.
"ברור. תקפצו אלי שניכם היום בערב ואשתף אתכם בכל הפרטים. להתראות בינתיים," סיים.
"סגור," סיים מיכה "נתראה."
וניתק.
הוא תחב את הטלפון לכיסו ופנה לכיוון המרפסת, פותח לרווחה את החלונות. היתה שעת אחר הצהריים. והשמש, שהתחילה את מסלול השקיעה שלה, סנוורה אותו. הוא עצם את עיניו נותן לקרניים לחמם אותו. הוא מתח שוב את איבריו. השמש המשיכה להקניט אותו בסינוורה. הוא מצמץ בעיניו והיטה קלות את ראשו. ענן לבן, כמו הופיע משום מקום, הסתיר בעדינות את השמש והטיל צל עליו. הוא פתח את עיניו והסתכל ממרום מקומו.
היה פתח במרבד העננים שמתחתיו. הביט מטה ולא אהב מה שראה. חשב על האנשים הפשוטים. טרודים בשוטף, עבודה, זוגיות ילדים, תחביבים. לפתע התקנא בהם. אולי אסתפק במה שיש, חרטה התגנבה לליבו. יכול להיות שאי אפשר יותר טוב מזה. מיכה צודק. עברנו כל כך הרבה. הניד קלות את ראשו לצדדים. דבריו של גבריאל הדהדו בראשו 'כשלון זה לא תכנית' אבל גם למדנו. החכמנו. עשינו טעויות רבות שלא נחזור עליהם. אנרגיה זרמה באיבריו לכיוון ראשו. הוא החליט.
'התחלה חדשה. הפעם הוא יצליח. איך חשב פעם שעברה ששישה ימים יספיקו? הוא היה תמים. הפעם הוה ישקיע בזה לפחות חודש.'
'הפעם יהוה יבנה עולם טוב יותר.'
