בחברת הטיר-לול

הקדמה 

באזור תעשייתי, בין חברות ומסעדות / עמד לו בניין בן חמש קומות./ ומי עבד במשרד? מיני עופות / אך ראשית נתחיל במנהלת הטיר-לול / לא אחרת מאשר – שועלה…

 

שועלה בטיר-לול התרנגולות, כאילו – מה?

הרושם הראשוני ממנהלת חממת הטיר-לול היה מטעה. רק לאחר זמן נגלה אופייה האמיתי והערמומי שעיקרו פאסיב-אגרסיב אשר סייע לה להפעיל את פועלי הלול כמריונטות ולאגור לעצמה עוד ביצי זהב לשעת חירום. היא היתה שועלה כחושה וגמישה עם יכולת לבצע סלטות באוויר. הדבר היחיד שהעלה חשד בהתייחס לחוסר היושרה שלה, לכאורה, היה זנבה שהעלה עשן…ענני העשן האפורים ליוו אותה לכל מקום יחד עם ריח של דבר מה שרוף, שכמו היה בכל מקום… מנהלת המקום דאגה לקרב אליה את התרנגולות הפתיות שחלקו את חיבתה למסעדות יוקרה ולמשחקי פוקר. התרנגולות שסרו למרותה היו נתונות להשפעתו של ערפל תכלכל וחיוך זחוח היה על פניהן באופן תדיר והיא אילפה אותן היטב להסב מבט כאשר חילקה את הקלפים והעבירה כמה מהם תחת זנבה. מנהלת המקום סובבה אותם כמו עופות על הגריל תוך שהיא מבטיחה להם פיטום והאבסה ככל שידרשו. הם חשו עצמם כנעלים עד שכל בוקר קירקרו הימנון שכתבו לעצמם: "מנהלת הטיר-לול הכי אלופה / תמיד תדאג לנו לעוד ארוחה / הו, הו ארוחה / כמובן בחינם ובמסעדת יוקרה / על חשבון משקיעים פתי מאמין לכל דבר / לאיזו מסעדה נלך גם מחר //. הם היו מאד משועשעים מעצמם והניחו שסעודות השחיתות ותזרים האוכל ימשכו לנצח. מה שהם לא ידעו שמנהלת המקום, לא חשבה כל צורך לידע אותם שהיא מפילה עליהם את מגדל  את הקלפים הרעוע. ביום בהיר היא התאיידה לארץ האפשרויות, תוך שהיא משאירה אחריה חברת טיר-לול מקרטעת ומתנת פרידה – תרנגולת ערופת ראש.

 

קוקופוזיציה  (אקספוזיציה בתרנגולית)

התרנגולת ערופת הראש היתה המקרה השני בעולם (אוי, שוב פעם לא במקום הראשון…) בו עוף חי ללא ראש… הראשון היה תרנגול אמריקאי בשם מייק, וככל הנראה היה ממייסדי חממת הטיר-לול. מייק היה תרנגול חסר ראש שמרבית ראשו נערף ועם מה שנותר לו – גזע המוח ואוזן אחת, הוא כיהן כשנה וחצי כמקרקר ראשי. 

למנהלת השועלה ערופת הראש הגיע לאחר ליווי צמוד של מנטורית מארגון "ליווי אישי לציפורים מתמודדות". אכן, אותו ליווי ידוע המתהדר בסלוגן: "אז מה אם את כמעט". הם הסבירו לערופת הראש שאם בשמה מופיעה המילה "שקר" היא חייבת לפעול לפי מהותה הפנימית וחלילה להתכחש למי שהיא באמת, מתחזה. בהתאם, ערופת הראש הגיעה לראיון הקבלה עם פאקונג ראש של חתול במקום הראש החסר. תחילה צוות ועדת הקבלה אכן התרשם מהפרווה, אף שלא הבינו כיצד לחתולה בהירה יש נוצות שחורות מדובללות, ורגלי תרנגולת עם לק כתום מתקלף. הם זכרו משהו שדור העבר אמר: "היהפוך חתול עורו" אבל לא זכרו אם זה היהפוך לתרנגולת ולכן דאגו מיד להדוף הצידה אבחנה ראשונית של הימצאות אגרסיה פסיכו-אנטי-לוגיית. את העיטושים שתקפו אותם, הם דחו כאות מבשר רעות, או תופעה שנכנסה בדלת עם החַתּוֹ-גּוֹלֶת והסכימו, עם ההסבר שהיא עצמה הציעה, שזה מזג האוויר ההפכפך.  כשביקשו לבחון את רמת האנגלית של ערופת הראש, הם התרשמו שבתור חתולה היא די מקרקרת. לימים יקלטו שבעצם במענה לשאלתם: "How are you?" תשובתה " אַי אֵם הִירְרְרְרְרְרְר" זה סיכם את מרבית אוצר המילים שברשותה. בסיכום תהליך הקבלה כתבו הבוחנים שהחזה השופע מעיד על יכולות על-חלל ובפיטמה הימנית טמונה התשובה לגיוס עובדים ופיתוח צוות. ערופת הראש שמחה להתקבל לחברת העופות, האם חברת העופות תקבל אותה כאחת משלהם? 

 

חלחלת ההתחלה

היא היתה עדינה כמו אִיסְטְרָא בִּלְגִינָא קִישׁ קִישׁ קָארְיָיא, מלאת פָּאקָה פָאקָה, רעש וצילצולים עם יכולת טירטור בלתי נלאית. באוויר היתה תלוייה השאלה כיצד תרנגולת ללא ראש, במקור עם אייקיו בודד, שנותר ממנו אולי חצי כפית, מצליחה להתמיד בטרפת עירבול האוויר בקולות של התראה "נחש צפע" בלי שהיא מתעייפת מכך לעולם ולשמר התמדה גם בהטרלה מתמשכת בהודעות וואטסאפ של אייקוני מיצמוצים לבבות ונשיקות. גם כשאחד העובדים כתב שמת לו דג הזהב היא ענתה ב"וואו, מעלףףף" נשיקה, לב אדום, בלון, אש. 

הרוב נקטו בהתעלמות מחוייכת, כמו לכלכלב חוצות נטוש שאתה מביט בו ברחמים אבל מפחד הפרעושים אתה משאיר את האמפטיה, ואת הכלב, מחוץ לבית שלך פנימה. השאר היו מעולפים ונדו אליה בראשם בהבנה מהולה ברחמים והיא היתה מאושרת ש"אוהביםםם אותההה".

בין עובדי הטיר-לול היו שתי פרגיות שרוב זמנן העבירו בסקר מסעדות ומחקר מעמיק של תוכן המקרר. כמי שהצטיינו בכך שלא תרמו דבר לפעילות השוטפת, ערופת הראש זיהתה בהן את הפוטנציאל לקדמן למנקרות ראשיות ולשרתה נאמנה. היא קרבה אותן אליה והעניקה להן שמות חיבה. לראשונה קראה מֶדוּזִית. היא דמתה למדוזה אשר גררה עצמה ברחבי החלל, תוך שהיא מותירה אחריה שובל רירי. הפה שלה היה במצב לעיסה תמידי ולמרבה הפלא היא לא התפוצצה רק התרחבה לפי יכולת הדחיסה המופלאה שהציגה. מֶדוּזִית היתה משתרכת אחרי ערופת הראש תוך שהיא דואגת להבריק את ישבנה של הערופה במתק שפתיים, שהיו דביקות מכל הממתקים והשוקולדים שהאביסה בהם את עצמה. המלווה השנייה היתה כה חסרת אופי, שאפילו ערופת הראש אמרה לה שלא צריך תמיד שמות חיבה כי היא פשוט משתלבת יופי עם הקיר. לנושאת הכלים השנייה היה אוסף בדיחות לא ברורות שהצחיקו בעיקר אותה עצמה. דבר שהביא לפרצי צחוק שנשמעו כמו פרה גועה. היא כל כך נהנתה לעטות טיפשות, וסיפרה בגאווה כי צלחה ארבעה מנהלים שאך בנס לא קפצו מהחלון כשנקעה נפשם מהמקום הנכלולי, ובחרו נבונה לרדת במדרגות החירום אל החופש. כמו שלימדה אותה המלכה האם ערופת הראש, היא מילאה את תפקידה לעילא ולעילא בהסתתרות מאחורי הררי תרשימים וניירות ולקום מהשולחן אך ורק כדי לאכול עוד משהו. מלחכות הפנכה נתנו לערופת הראש ביטחון מלא להמשיך בטירלול הלול והיא במתנה קנתה להן לק כתום. 

 

ערופת הראש מתחילה לתת בראש

בחזה נפוח, ושתי משרתות חרש נאמנות, ערופת הראש העבירה הילוך ופצחה בקרקור מטריף בלתי ניתן לעצירה.  היא חשבה שכך תהייה אהובה ונערצת על כל דרי חממת הטיר-לול.  צווחותיה המתמשכת עירערו את תפוקתן של שהדוגרות הותיקות. הן לא הצליחו להתמקד בעבודה ולתת תפוקה של ביצי  XL, שהיו תפוקה מקובלת עד כמעט ברורה מאליה. 

ובקושי רב ובמאמצים כבירים, הדוגרות הותיקות הטילו רק ביצי small בתדירות של אחת לשבוע. ערופת הראש היא לא ראתה בכך שום בעיה והוסיפה והסבירה ש"כולנו עובדים קשהההה" ו" סְמָאַלְלָה (כך היא קראה לביצי ה small) זה תפוקה אדירההה" ומיד הכריזה במערכת הקריזה על "חג הביצה הקטנה של היום השלישי בשבוע החמישי".

כדי שיאהבו אותה עוד יותר וממש, היא הסכימה עם מֶדוּזִית שיש לפנק את כל מי שעובד קשהההה ומיד הזמינה חצי טון גלידה בטעם כוסברה באפרסמון ומלא מרשמלו ורוד, כי לבן זה פיכסה. 

הדוגרות הותיקות ניסו לבלוע את הגועל כשהיא מנקרת להם בראש ב"תאכלו, יש עוד מלא", ממש כפי שהשועלה הנחתה אותה לפטם אותם באופן רציף כי סוכר גבוה זה מצויין.

אף אחד לא אמר דבר לפגועת הראש. הם המשיכו להנהן בהסכמה שבשתיקה ורק קיוו שעוד מעט יתעוררו מהחלום, הטרפת תיגמר וניתן יהיה לפזר את ענני האבק, שהאמת שגם קצת התחיל לעשות מין גירודים בגרון.

 

ההתחלה של הסוף? (עוד מוקדם מידי, ובכל זאת…)

"אני רוצה להיות כמו ליזההההה" היא צווחה והמשיכה בריצה מטורפת משאירה תיקתוקים של ציפורני עקבים. תרנגולת ללא ראש, שכל תיפקודה, בהערכה גסה, נשען על שמינית מגזע המוח, אבל זה שהיה אחראי על זיכרון עמוק של 'ליזה היא המלך' או המלכה, או משהו לשאוף אליו ולרוץ לספר לחברה. כמה שהם אוהבים אותה היא חזרה ודיקלמה לעצמה. טוב, לא ממש, אבל לא חייבים לגלות לה. 

הקרקורים שלה הידהדו במסדרונות כשהיא נתקעה בכל חפץ שנקרה על דרכה כשהיא אומרת לעצמה "אוי אני נפלאה, אוי כמה שאוהבים אותי" ולפעמים יצא לה חירחור מוזר ולא ברור. הצווחות והקירקורים שלה חדרו כל מעטה מגן, דלת אטומה ואף אוזניות מסננות רעשים. "אני רוצה להיות כמו ליזההההה" נשמעה צווחה אקסטטית חסרת שליטה. לכל העופות, מי זו ליזהההה? 

 

ליזההההה

ליזה היתה מָּרַבּוּ כעורה מקריחה, עם שתי פימות, ועיניים מפלבלות. תמיד היתה צמודה לסיגריה אלקטרונית שהסריחה כמו אלף גרביים מזוקקות. היא נהגה ללבוש שָׁאַל מַקְרָמֶה מתחילה המאה ולנעול כפכפי שוק וחשבה שהיא פאר היצירה. מתוך רחמים, היא נותרה בתפקידה כמנהלת עלומה (כלומר חצי עשוייה ורוטטת). יודעי דבר שיתפו כי לפני כמה שנים, היא מצאה את בעלה עם פרגית צעירה כשהיו באמצע הכנת עוף ממולא. המצקצקים הוסיפו ש"מילוי מחית הדלעת, הביא אותה לקצה תהומות הלול". גם ילדיה לא יכלו לשאת את הַמָּרַבּוּ הַַמָּרַבּוּנָה ועזבו את הקן, נעלמו באופק, מבלי להביט לאחור. הציפורים הנודדות סיפרו שהיא היגרה לסן פרנסיסקו. שם היתה עולה על הגשר, מביטה לשמיים האדומים וצורחת לעננים. השוטרים היו מגיעים להוריד אותה מהשפיץ של הגשר, עד שכבר הפסיקו להודיע לקו החירום והיא הבינה שיותר לא תקבל תשומת לב.

כשליזה הַַמָּרַבּוּנָה הגיעה לביקור, פסאדו-עבודה, היא מצאה את ערופת הראש ואימצה אותה כמו הבת שנעלמה לה ושביקשה למחוק כל זכר וקשר אליה. הערופה הכירה לה תודה והכינה לה דג ברוטב סְחֲלָה ודרשה מאפרוחיה המבועתים לקרוא לה סבתוש, העיקר שיצא לה איזה שניצל מהביקור המסריח הזה, או קידום, היא לא זכרה מה יותר חשוב.

 

ההמשך של ההתחלה של הסוף? (מתחיל להתחמם …)

"להיות כמו ליזההההה" נשמעה צווחה חודרנית. התקפי הצוויחים הלכו והחמירו…לפעמים זה היה משעשע כשבעודה מצווחת היא פספסה את הרווח שבין הבלטות והציפורניים שלה נתקעו בחצי מילמלטר של כלום דבר שהביא אותה להשתטחות על ה"אין פרצוף" שלה. אך בתור ערופת ראש, שמלכתחילה לא היה בה IQ או EQ או Q כלשהו, היא היתה קופצת מיד על רגליה העקומות ובחוסר מודעות מפליא, המשיכה לטרטר על כמה היא אהובה, בלי לשים לב שאיש כלל לא טרח לעצור אותה לקראת המפגש המתוזמן עם הרצפה או להושיט לה יד לעזרה כשניסתה להתרומם חזרה. 

 

הנהלה בעלת מעוף (תיכף חוזרים…)

שמונים ותשעה מנהלי ההנהלה הבכירע החזיקו מעצמם בעלי מעוף יוצא מגדר הרגיל, אף שבעצמם היו תרנגולי הודו מדושנים, שלא יכלו להתרומם אף לא אינטש אחד במעוף. הם נתנו אחד תארי תפקיד וקידומים ברמת תכיפות של סדרה הנדסית משתכפלת אינסופית, שחס ושלום לא יעבור חודש והסהרורים מרצפת הייצור (בין משרדים ומסעדות, בניין בן חמש קומות… כן?) יעלו במחשבה שהתרנגולים על הגג, כלומר הבכירים, לא מבצעים עבודתם נאמנה. כך למשל, אחד המנהלים, החסר כל תקשורת בסיסית עם עצמו או עם אחרים, הפך לסגן של הסגן, ויד ימינו של השמאל, ויד שמאלו של הימין, ואוזן לראש, ומצח לקודקוד ואחראי כוכבי הלכת המתחילים באות א : אוראנוס ואנטיוכוס. מדושן מעצמו לא חשב כלל שאין בנמצא כוכב בשם אנטיוכוס, המצביא הנפלא מתקופת השלטון העותמאני, כן בדיוק! הוא חיזק את עצמו בקול רם בעודו משנן את ההיסטוריה ששיכתב באופן מציאותי, או שנדמה לו, הוא לא התחייב על כלום, כלום, ובטח לא בכתובים, וגם כעת הוא מבקש לציין שהוא דוחה את השורה האחרונה. בכל תוקף.

הכל התנהל לדידו, לדידם (ולדדיים של ליזה כמובן), בשלוות מנצחים מקרקרים, כמי שחשים על גג העולם והם נהנו מחברת עצמם מרחרחים זה את עכוזו של זה.
עד שהמנהל א- אנטיוכוס נדרש להסברים על הטיר-לול באתר המקומי. הוא לא היה בטוח מדוע באמת נדרש ממנו לתת איזה דיווח, כי עד כה הוא התקדם יפה בלי כמעט, לעשות כלום בעצם… 

 

הַמָּרַבּוּ הַַמָּרַבּוּנָה מחליטה

באחד מביקוריה את הנתינים הרופסים, תרנגולות חסרות תכלית המטילות רק  ביצים במידת סְמָאַלְלָה , הַמָּרַבּוּ הַַמָּרַבּוּנָה ניסתה ללעוס את מסטיק הבייקון שלה ולא הבינה מדוע הטעם לא היה טעים לחיכה האנין. ככל הנראה, הבייקון לא התיישן מספיק וטרם הבשיל לטעם הנבלות שהתרועעה איתם. היא ירקה את המסטיק שנחת בין עיניו של המנהל א-אנטיוכוס, שבא לבחון מה קורה בשטח. הפנים שלו עצבנו אותה וזה הספיק. היא החליטה להכפיף תחתיה את כל נתיני חברת הטיר-לול.

הַמָּרַבּוּ הַַמָּרַבּוּנָה, עם בתה המאומצת, ערופת הראש, הודיעו על משימת חובה לכל המנהלים ועיקרה: "מצא את הביצה שלך". תרנגול א-אנטיוכוס, התייצב ראשון למשימה בעודו לבוש בשכפ"ץ בוהק משל היה פועל דרך בכביש חשוך ללא מוצא. בראותו את ליזה הַמָּרַבּוּ הוא שכח לגמרי מחיפוש הביצה השמאלית, שאבדה לו מזמן, ונותר כמו עוף קפוא, בוהה בהוד-מָּרַבּוּנתה הנעלה. רק כאשר ערופת הראש החליקה ברעש מחריש ונתקעה בפינת המגרסה, הוא התעורר מהכישוף שאחז בו. צווחת "מצאתי" בטון גבוה בשלוש אוקטבות מהמצופה השתחררה ממנו. הוא אחז בידו גוש רטוב ודביק. זו לא היתה הביצה שלו, אלא מסטיק הבייקון הלעוס שליזה ירקה בפניו לפני כמה שורות. כפרס ניחומים היא הוסיפה לתרנגול הכפרות א-אנטיוכוס עוד תחום "א", כאחראי ומוציא לפועל של  אסטרטגיית ה"אפופלציה" (Apopkasis) . הוא כל כך התרגש כאשר ליזה הַמָּרַבּוּ הסבירה לו כמה חשוב ביצוע מושלם, והוא מיד הקליד בגוגל-מוגול ויקיפדיה, כדי ללמוד מה בדיוק עליו לעשות ולהצטיין. הַמָּרַבּוּ ניצלה את הרגע והעבירה את הפיקוד העליון על חממת הטיר-לול למנהלת הראוייה לו – לערופת הראש.

 

קוּקָאִי (שחקן חדש בטיר-לול ?)

ערופת הראש, שמחה על המינוי הראוי ומיהרה לקרקר על פעילות גיבוש מיוחדת. בכל בוקר, היא כינסה ישיבת צוות בנושא: "החיים הנפלאים שלי". ראשונות לתפוס את מקומן היו שתי המשרתות שלה מֶדוּזִית ונו, השנייה שהיתה שם. ערופת הראש היתה פותחת בסיפור מעגלי בלי התחלה אמצע וסוף על… קוּקָאִי, בנזוגה. היא יכלה לקרקר עליו שעות, בפתיחות רבה, תוך שהיא מדגישה שוב ושוב את עליבותו.  עליבות שמקורה בכך שקוּקָאִי היה יונת דואר בקו שירות, והיא היתה בעלת ייחוס מעתיקות ג'. כל התר-נבלות שהסתובבה עימן אמרו לה שהיא הכי יפה בֶּאֱלוֹהִימָה, והוא ממש לא מציאה. אבל היא חזרה והדגישה עד כמה הוא מאוהבבבב בהההה. זו לא היתה פעם ראשונה שקריאת המציאות שלה היתה לוקה בחסר, אבל זה היה אבוד, היא החליטה גם בשבילו. הוא לא הספיק לומר "קוקוריקו" והיתה לו טבעת סימון מהודקת על הרגל. קוּקָאִי המבוהל ניסה לחשוב ממש חזק מה קרה, אך כמי שגם בעצמו עדיין חיפש לאן נעלמו לו הביצים הוא עשה את כל מה שהוד צווחותה פיקדה עליו מחשש שתתלוש לו גם את הנוצות והוא ישאר בלי עתיד או תקווה.

קוּקָאִי החרדתי היה מוודא מתי הערופה בעבודה, כדי שיוכל לפתוח חלון לנשום מעט אוויר. הוא היה מתקשר למשרדים, כל פעם קרקר בקול אחר, מנסה לשכנע את עצמו שלא מזהים את מספר הטלפון שלו …058, ומנסה לפתח דיון עם העולם החיצון אך תמיד היו לו שאלות מטופשות ברמה של כיתה א הנפצות.

 

טוב, אולי הגענו לזמן של טוויסט בעלילה?

מצד אחד היו צווחות "להיות כמו ליזהההה" וקרקורים אינסופיים , ומצד שני קוּקָאִי לא הפסיק להתקשר, זה היה רעש בלתי נסבל. פעם אחת משכתי את השיחה מקוּקָאִי. בלי לחכות לשיטפון השטויות, אמרתי לו שבשעה שש יחכה לי בחניון ובשנייה, עם קאטר תלת פאזי הוא ישוחרר מטבעת הסימום עם צ'יפ האיתור והזמם. 

בשעה ארבע וחצי צפצף לי הנייד, קוּקָאִי כבר חיכה לי. 

עשר דקות אחרי שסיימנו את השיחה, הוא הזמין מונית ספישל והמתין ליד חדר האשפה, חושש שהערופה תאתר אותו. הוא הוסיף בלחש שהמתח הורג אותו, אפילו שידע שמה שהצעתי זה יהיה שינוי חיובי. אבל, אחרי שנים כל אסיר מרגיש שפיג'מה כתומה זה הבית, וגם כבר במילא ירדה לו השמיעה מהצווחות והקירקורים, אז מה כבר נשאר לו בחיים. ברגע שהורדתי לו את הטבעת, קוּקָאִי פרס שתי כנפיים צבעוניות (כאילו..מה?) והציג מעוף מרהיב. קומה מינוס שלוש בחנייה נמלאה אורות, ענני עשן צהובים, ירוקים וורודים ממש מופע זיקוקים. באותו זמן נשמע "טינג" חלש ודלת המעלית נפתחה … 

 

אפילוג

ליזה הַַמָּרַבּוּנָה וערופת הראש עמדו במעלית ובהו במחזה המרהיב, שלא הן אירגנו , ולא הבינו מה מתרחש. הן בדיוק תיכננו לצאת למסעדה ונחתו להאפי האוור בוליוודי ש…קוּקָאִי הכוכב הראשי? מה? איך? מרוב הלם, הערופה הפיקה צליל צרוד של : "גע- גע".

עין שמאל של ליזה הַמָּרַבּוּ הַמָּרַבּוּנה פילבלה בקצב כפול. היא הביטה בערופת הראש המגעגעת ואמרה בקול צרוד: " אִינְעֲל דִינָאק, הָלְכָה קַאפּוּט " ובבעיטה מסובבת ועוצמתית הטיחה את הערופה לדופן המעלית. 

הַַמָּרַבּוּנָה חטפה שפריץ של רסס לאחור ונזכרה שאמרו לה שלחיסון נגד כלבת יש תופעות לואי ועדיף להיזהר. לאחר שאיפה מסיגרית תפרחת הגרביים האלקטרונית היא קיבלה החלטה שלמוטט את הבניין זה הכי עדיף. כך לא תשאיר ראיות, כי בעצם, היא בכלל לא היתה כאן מעולם. את תרנגולי ההודו בהנהלה הבכירע, הבטיחה לעצמה שתחסל בסבב הבא…היא בדקה מתי הטיסה הראשונה לסן פרנסיסקו, יש שם שקיעות מדהימות. קוּקוּ.