סיפורי-בדים: הריאליטי
שקט נעים וקריר שרר באולם הגדול. מישהו זר לו היה נכנס ומתבונן מן הצד, מביט אל הרצפה
המבהיקה שקירות האולם משתקפים ממנה עשוי היה לחשוב שהוא נמצא על-שפת בריכת-מים
מודרנית או למצער שהרצפה הוצפה-מים ממש כרגע. ואולי, כך היה מהרהר הזר בליבו, ואולי אין
זו כי אם זירת החלקרח רגעים אחדים טרם יכנסו הזוגות המתחרים – בבגדי מלמלה צמודים ונוצצים
– אל המשטח הקפוא והחלקלק לשלב-הגמר של תחרות החלקה-אומנותית עד שמבטו היה פוגש
בדמותה של זמרת הסופרן הניצבת בקצה הרחוק של האולם ושממש ברגע זה מזמזמת לעצמה
קטעים מן האריה אותה היא תבצע בקונצרט הפתיחה החגיגי של האירוע עליו יסופר להלן. בה-בעת
גם משמשת דמותה כנקודת-ייחוס לצייר העומד בצידו האחר של האולם, נסתר מן העין ומנסה
להעביר במכחוליו אל בד-הקנבס את מה שהוא – כאמן – רואה מסביבו בעוד שהצלם הרשמי
ניצב גם הוא לא רחוק ממנו, צלם שהוזמן על-ידי הנהלת-ההיכל וצועק אל הנערה הזמרת פקודות
בקשר לעמידתה, לתנוחות-גופה ולזוויות-הצילום בסדרת הצילומים שהוא עורך עבור חוברת הפרסום
ויחסי-הציבור שתופק בקרוב.
אגב מן הציור הזה של האולם כפי שהצייר חווה אותו – כמין קתדרלה מודרנית שקופת-קירות –
הודפסו אלפי גלויות שחולקו במשך שנים לכל באי המקום – בכל הפעילויות שהתקיימו בו החל
בתחרויות-ספורט ונשפים-רשמיים, בכנסים עיוניים עמוסי-הרצאות ועתירי פרופסורים ומדענים
ועד לתערוכות ארציות ואזוריות – גלויות שהפכו ליקרות ערך לאחר מותו של הצייר המפורסם.
2
הס הושלך באולם. כל הנוכחים באולם-המרכזי יושבי היציעים שמסביב – חלקם מוגנים מאחורי
מחיצות שקופות חסינות רעש וכדורים – המתינו דרוכים ומרוכזים שמנחה האירוע יפתח. אמנם, נכון
הוא שבימים אלה בכל האירועים החשובים מן הסוג הזה, עומדת לצד המנחה גם מנחה-עמיתה,
בדרך כלל סלבריטאית ידועה שהיא גם שחקנית מפורסמת ויפהפייה, אך עדיין המנחה הזכר הוא
זה שיפתח את הטכס בנוסח ובסגנון ההולמים את גודל האירוע וחשיבות התחרות לאמור:
"גבירותי ורבותי, ….
…וכאן מקדם המנחה בברכה "את ראשי המדינות שהגיעו מחו"ל ומכבדים אותנו בנוכחותם"
ומברך "את השרים והקצינים הבכירים היושבים עמנו", ומזכיר "את ראשי-המשרדים
והמיניסטריונים השונים" ולא פוסח כמובן על "המנכ"לים והשופטים" – את אלה המשרתים כיום
בפועל אך גם את כול ה-"לשעבר"-ים: הבמי"ל-ים, הבדימוס-ים והאמריטוסים החשובים
שהוזמנו – ואף טרחו ובאו למרות המרחק והגיל" ומסכם – כפי שכבר השתרש המנהג בעת-
האחרונה:
…מכובדי כולם! "
ולאחר הפסקה-מתודית מדודה היטב הוא ממשיך:
"אני שמח על הזכות הגדולה והחד-פעמית שנפלה בחלקי לפתוח את השלב האחרון – סיבוב-
הגמר – בתוכנית הריאליטי הראשונה בכל הזמנים של "סיפור-בדים" ו…
…כאשר לפתע נשמעו דפיקות עזות שהרעידו את אמות הסיפים. כול הנוכחים קמו ממקומותיהם
בפיק-בירכיים כי חשבו ששמעו את הרס"ר הכול-יכול עם המטה בידו זה שממונה על ניהול הטכס
נוקש בעוז על רצפת-השיש הבוהקת ועומד אוטוטו לצוות בקולו האדיר:
"המפקד!"
לקראת כניסתו לאולם של הוד-מעלתו הנשיא לקול תרועת-החצוצרות של נגני התזמורת-הלאומית
ולקצב תיפוף המתופף-הראשון של התזמורת בכבודו ובעצמו, זה הנשיא שאף ישמש הפעם כאב
בית-הדין, ראש וראשון לשופט התחרות.
ברם, לא היה זה המטה שנקש אלא הלמות צעדים-כבדים שנשמעו כתוף-רועם וזעזעו את קירות
האולם והקפיצו את כול הנוכחים ממושביהם.
"ומי אתה?" פנה אל הזר הנכנס כמעט בצעקה מזכיר הוועדה ויו"ר ההנהלה. הענק הכהה שהופיע
בפתח ומיד בהיכנסו עורר במראהו ובצבע עורו המחוספס כעין חימר-חום רושם של "עבודה" בלתי-
גמורה של פסל לא מוצלח במיוחד – עצר במקומו ובקול עמוק וצרוד במקצת ומבלי שהביט בשואל
השיב בקצרה: "אני אדם!" וללא כל שהות הוסיף מיד בקולו החזק ובטון-פסקני: "אדם במלעיל, כן!
?!?!".
שקט השתרר! תדהמה אחזה בכול. קפואים על-עומדם בפנים חיוורות היטו כל הנוכחים אוזן לדו-שיח
המתפתח על המשטח שלמטה. היה זה הענק שהתעשת ראשון ולאחר שבחן את פניהם החיוורות
של כל הנוכחים המשיך והבהיר: "אבל כולם קוראים לי "גולם" יותר נכון "הגולם" וגיחוך קולני פרץ
מגרונו.
הענק הכהה התכוון להמשיך ולצעוד אל עבר הספסל שבמרכז האולם שנראה בעיניו כאילו הוכן
במיוחד עבורו כשקולו של המזכיר בלם אותו והוא שאל בנימה רשמית וקרה: "ומי הוא האמרגן,
שלך??" ומשהסיק המזכיר משתיקתו וממבע פניו האטום של הענק כי לא הבין את שאלתו שינה
המזכיר לגמרי את הטון ושאל את אדם (במלעיל!) בקול ילדותי משל היה גננת בגן הילדים: "ועם מי
באת?" ומיד התפשט חיוך עגול על פניו המחוטטים של הענק והוא השיב נחרצות: "הההאא…. באתי
עם יודה. אהה, לא יודה! יהודה" בטון של ברור ומובן מאליו שכל אחד אמור להכירו את היהודה הזה.
והוסיף והדגיש: "האבא שלי, יודה! אבל כולם קוראים לו "מהרל"! יותר נכון "המהרל" וכאן פרץ הענק
ממש בצחוק מתגלגל שהדהד באולם בעוד כל הנוכחים נאלמים בתדהמה. "ואגב" המשיך אדם
"אנחנו מפראג. גם יהודה וגם אני…"
* * *
…לאחר שהמזכיר, ששימש גם כיו"ר זמני של ההרכב, הבהיר לאדם שהתחרות שבה הוא, אדם,
אמור להשתתף "האח הגדול תשמ"ח" מתקיימת במקום אחר ולא כאן באולם המרכזי (הם קוראים
לו בחיבה: "טבורו של אולם") עזב הענק שחום-העור בצעדים כושלים את האודיטוריום והלך אל
הדלת עליה הצביע היו"ר-הזמני דלת שנפתחת אל מסדרון שיוביל אותו אל הבניין הסמוך עליו
נתלה (למשך חודשיים ימים) שלט ענק שעליו נכתב באותיות קידוש-לבנה "בית האח-הגדול",
ובאותיות קטנות מתחתן: "ע"ש א. ג'ורג' 1984".
3
רחש של אנחת-רווחה שעלה מחזם של אלפי הנוכחים באולם נבלע בשאון שהקימו הצופים עת
חזרו והתישבו כולם איש איש על מקומו מתכוננים לשמוע סוף-סוף את המנחה שיפתח את
סיבוב-הגמר בין שני המתחרים שהעפילו אליו באומרו אל תוך המיקרופון שבידו:
"גבירותי ורבותי,
…וכאן מקדם המנחה בברכה "את ראשי המדינות שהגיעו מחו"ל ומכבדים אותנו בנוכחותם"
ומונה בפרוטרוט גם את כל שאר האחמי"ם וכו' וכו' וכו'…
…אלא שללא כל הכנה וללא התראה מראש – נפתחה באחת הדלת שבקצה הימני הרחוק של
האולם-המרכזי – ממנה נכנס לפני כמה דקות אדם הגולם – ואל האולם המרכזי התפרץ נושם
ומתנשף מדדה במעין חצי-ריקוד חצי-ריצה צולע ומקרטע גוץ שמנמן נמוך קומה בבגדים מאובקים
ומרופטים וצועק: "אדוני! אדוני! חכה לי. אנא אדוני אל תברח. אדוני דון. אני פה המשרת שלך"
והוסיף גם את שמו שלו משהו שנשמע כמו סנשז או סנסאנס…." אדוני בבקשה חכה לי. האתון שלי
ברחה לי…. "
…ומשהבחין הגוץ העגלגל כי הוא נמצא באמצע אולם וכל הקהל הגדול שמסביב יושב וצופה בו נעצר
במקומו ופנה בתחינה לציבור ושאל: "מישהו ראה פה אביר רוכב על סוס בסביבה…???" ופרץ בבכי
מר קורע לב.
המנחה, שטרם הספיק לפצות את פיו על-מנת לפתוח את האירוע, הניד את ראשו בשלילה ימינה
ושמאלה ופנה וענה למסכן המילל ואמר: "לא ראינו! אבל אולי תנסה שם" והורה בידו לכוון השני
אל הדלת שדרכה יצא לא מכבר אדם הגולם לחפש את עתידו…
ובעוד הקהל כולו עוקב בתימהון ובגיחוך אך בדממה מוחלטת אחר המשרת המדדה דרכו החוצה
מרחבת האולם ומייחל בליבו לפתיחתו הרשמית של "הסיבוב-האחרון" נכנסה מן הדלת שמימין
בהליכה איטית ורגועה טופפת מעדנות, אתון חומה-אפורה. בצעדים קטנים ומדודים כשהיא מפנה
את ראשה לעבר הקהל המהופנט – העוצר-את-נשימתו אל נוכח שיפעת האירועים הנוחתים עליו –
אחת ימינה ופעם לשמאל משל הייתה דוגמנית מעכסת על מסלול התצוגה בהשקת קולקציה חדשה
של מעצב-על או כמו מנצח-התזמורת במצעד צבאי של יום-העצמאות התקדמה האתון לאורך הארנה
בדיוק בנתיב שבו חלפו-עברו הגולם מפראג ואחריו בעליה החוקיים שלה עצמה, המשרת הנאמן
והגוץ והיו רבים בקהל שהיו מוכנים להישבע בנקיטת-חפץ שהבחינו בחיוך שובב ועליז משוך
על שפתי הבהמה, מין חיוך שהצטרף אל קריצה-ממזרית בעיניה של החיה.
זאת ועוד, בעוברה על פני המתכנסים לא אחד ולא שניים מבין הנוכחים פנה אל שכנו היושב לצידו
ושאל: "תגיד לי, היא לא מזכירה לך במקרה את האתון של בלעם? זאת שיודעת לדבר? הצבע שלה
ממש בול…."
מדהים !!
4
ולאחר שגם זו, האתון, נעלמה לה מן העין מאחורי הדלת שמובילה אל שדות-זרים ואל בעליה נטל
סוף-סוף המנחה המותש את המיקרופון בידו כדי לפתוח את:
"סיבוב-הגמר – בתוכנית הריאליטי הראשונה בכל הזמנים של "סיפור-בדים".
השעון התלוי מעל מסך-הטלוויזיה הענק מול הקהל היושב דומם בדריכות באולם-המרכזי (בהזמנה
נרשם בטעות "מרכז העולם") הראה את השעה חמש אחה"צ כשעה אחרי השעה היעודה לפתיחת
סיבוב-הגמר אך המנחה במקום לפתוח את דבריו כפי שכולם ציפו:
"גבירותי ורבותי,
ולסיים אותם כפי שהשתרש המנהג בעת-האחרונה:
מכובדי כולם !"
פתח ואמר בקול מתנצל את הדברים הבאים:
גבירותי ורבותי הנכבדים. בטרם אפתח סופסופ את סיבוב-הגמר בתחרות הריאליטי של סיפורי-
בדים שכולנו המתנו וייחלנו לו כל כך הרבה זמן, אירוע שבהפקתו הושקעו מאמצים כבירים מחשבה
רבה וסכומי עתק אני רוצה להתנצל בפניכם בשמי אני בשם עמיתתי המנחה העומדת כאן לצידי…
ואז כל הקהל הדומם – ובכללם גם האורחים מחו"ל שאינם דוברים את השפה – שעד כה החריש
פרץ לפתע באופן ספונטני לגמרי ברצף מחיאות כפיים וקריאות הידד!!! ו-בראוו!! מחרישות אוזניים
למראה היפהפייה בבגדי-הפאר אשר קדה קלות בהכנעה
…ובשם כל הנהלת הפסטיבל על הדברים שהתרחשו כאן באולם הזה בשעה האחרונה ואשר
בשום אופן אינם חלק מן התוכנית של הערב. הופעת הטיפוסים הללו באופן לא צפוי והעיכוב
בפתיחת האירוע ייחקרו ביסודיות והאשמים יבואו על-עונשם." ולאחר הפסקה קצרה המשיך:
"עד לפני עשור בערך היו כל האירועים הקשורים ל"שלושת המאסטרים" המפורסמים של התחום
הזה הגיבורים דון-קישוט, הברון מינכהאוזן ו-טיל-אוילנשפיגל שאת עלילותיהם כולנו מכירים
מילדותנו בגדר שעשועים זולים ובלתי-אמינים בדרך-כלל כחלק מתוכניות "מספרי-סיפורים" למיניהם
וכבידור להמונים. והנה לפני מספר שנים קמה קבוצה של יזמים רציניים ובתוכם אנשי-רוח ואקדמיה,
סופרים, משוררים, בעלי-הון ואושיות-תרבות והקימו את המיזם החשוב הזה שנקרא:
"סיפורי-בדים: הריאליטי"
שהרעיון המרכזי שלו הוא: לא-עוד צ'יזבטים וסיפורי-כזב! הסוף ל"בּאָבּע-מעשה'ס" ולחזיונות-שווא!
הקץ למעשיות מצוצות מן האצבע! חלאס עם השטויות הילדותיות. די!
אנו היזמים נפיק אירוע-פסטיבל כלל-עולמי שבו תינתן הזדמנות ליוצרים ולגיבורים להתחרות בפועל,
להדגים ולהוכיח קבל עם ועולם באופן מעשי שכול מה שסופר ונכתב הינו אמיתי לגמרי והגיבורים
יבצעו ויציגו את הפעלולים מ-מ-ש לעיני כול. והעם ישפוט! התחרות הזאת תהיה פתוחה
ל-כ-ו-ל-ם ללא הגבלה של גיל, מוצא, שפה, גזע, צבע-עור או דת ודעו לכם כי ישנם גיבורים רבים
כאלה בכל העולם רבי עליליה ועתירי כוח מלבד אלה שהזכרנו המוכרים לכל.
5
המנחה התשוש הושיט את המיקרופון שבידו לשותפתו הזוהרת והתיישב סחוט על כסא כדי ללגום
מן הבקבוק שלו. המנחה המיומנת, שהיא גם שחקנית וזמרת המשיכה בטבעיות ובלי שום היסוס
בדיוק באותה נקודה:
"עד היום" הסבירה המנחה "נערכו בערים שונות בעולם במדינות החברות באיגוד – כ-15 סיבובים
בהם נטלו חלק כשבעים מתחרים – אלה שהעפילו משלבי המיונים המוקדמים והנה אנו פותחים כאן
ועתה" הרימה הדוברת את קולה עד כדי צעקה כמעט "כאן ועתה את סיבוב הגמר של התחרות
המדהימה הזו אליה הגיעו השניים הטובים ביותר שהצליחו לגבור על כל יריביהם בדרך ולצבור
את הניקוד הגבוה ביותר. עוד מעט – לאחר שאתן הסבר קצר על שיטת הניקוד ודרכי ההצבעה –
ייכנסו שני המתחרים שלנו והבה גבירותי ורבותי הבה ניתן להם בינתיים מעט תשואות לחימום:
לברון מינכהאוזן ג'וניור שחי היום בווינה שבאוסטריה ולדון-קיחוטה הנכד שגר בטולדו בירת
קהילת "קסטיליה לה-מנצ'ה"…
…וכל הקהל הנלהב כולל כל היושבים בתא-הנשיאות הממוזג והמוגן בחלונות שקופים חסינים
וכמובן כל המוזמנים רמי-הדרג היושבים ראשונה ביציעים ואורחי-הכבוד מחו"ל קמו כאיש אחד על
רגליהם ובמשך דקות ארוכות לא חדלו מלהריע וממחוא-כפיים מלווים בשריקות רמות ובצעקות הידד
ובראוו לשני האבירים העומדים להתגושש live לעיניהם ולעיני מליוני-הצופים בשידור-חי בכל
מרחבי הגלקסיה…
וכאן, במשך מספר דקות – לאחר שהרוחות שככו והקהל חזר והתיישב – הסבירה המנחה את
תפקיד השופטים שבאולם, את שיטות הניקוד של חבר-השופטים שבכל מדינה ומדינה ואת דרכי
ההצבעה של הקהל, כל אותם מיליונים היושבים בבתיהם מרותקים אל המסכים שבהם מוקרנת
התחרות בשידור-חי ועוד פרטים טכניים הנוגעים לתחרות עצמה, לשקלול הנקודות לציון הסופי,
לסדר הופעת המתחרים והצגת סיפוריהם ובעיקר הדגמת הפעלולים המתוארים…
כאשר…
…לפתע נשמע פיצוץ עז מחריש-אוזניים וחור גדול נפער בתקרת-הזכוכית ואל לב האולם-המרכזי,
ממש ליד הספסל ההוא של אדם-הגולם נפל כדור תותח-ענק בקול רעש-גדול ולאחריו צנח
לאיטו מן השמיים מינכהאוזן ג'וניור, המתחרה הראשון… ולאחר שהשתחרר מריתמת-המצנח
פשוט התיישב בנחת על הספסל כולו-חיוכים מאוזן לאון מביט סביב בגאווה לא מוסתרת אל-עבר
הצופים הנדהמים וההמומים פרש ידיו לצדדים, קד-קלות ושאל בקול: "איך ?"…
חלפו מספר דקות לאחר ההלם הראשון עד אשר המנחה, עדיין חיוורת-כסיד (גם ככה היא לבנה
למדי באופן טבעי…) התעשתה, הרימה את המיקרופון שהתגולל על הרצפה לאחר שנפל מידיה
כתוצאה מן הזעזוע שטילטל את כל האולם-המרכזי וכל הנמצאים בו עם פגיעת הפגז העצום ברצפת
השיש הלבן הבוהק שחור אדיר נפער בו לבד מן הסדקים העבים לכל עבר והתכוונה להמשיך בשידור
הישיר כשהרמקול המרכזי "התעורר-לחיים" ומתוכו בקע קולו הנמרץ וההחלטי של מזכיר הוועדה
ויו"ר הרכב חבר-השופטים הראשי של התחרות היושב על הבמה המרכזית באומרו:
"רגע, רגע, רגע. עיצרו הכול ! אני חייב להבהיר כי מה שכולכם ראיתם, הפעלול הנפלא והמאוד
מפורסם הזה של המתחרה מינכהאוזן לא-יילקח בחשבון כחלק מן התחרות למרות שהוא מופיע
ברשימת התרגילים שהגישו מינכהאוזן והאמרגן שלו ושהיה כלול בין עשרת המופעים של המתחרה
לסיבוב-הגמר יען המתחרה הציג אותו" וכאן הרים הדובר את קולו בהדגישו את המילים: "לפני !!
ז.א. בטרם הפתיחה הרשמית של התחרות, שכנראה תידחה עד אשר יתוקנו הנזקים הגדולים
שנגרמו לרצפה היקרה של האולם…
* * * *
6
במוצאי-שבת בשעה 23:07 פרצה במוזיאון הלאומי דליקה אשר כילתה את המוצגים בשני
חדרים שבקומה השנייה והתמונה המפורסמת: "טבורו של אולם" (40X65 שמן על בד)
שאלפים מכל קצווי-תבל "עלו-לרגל" לראותה ואשר הייתה תלויה על קיר באולם בעל השם:
"ציורי-מופת מכל הזמנים" הפכה לאפר….
חבל!
