בלייז הפיורי מעולם האש

עיר המלך הייתה הממלכה שלי.
מבני הסלע המפוארים אולי נראו לזר כהרים וגבעות מוזרים ניצבים באמצע מדבר אדום, אבל בשבילי הם היו שיא הפאר, היו גאוות היחידה שלי, מקום שאליו אני שייך והוא שייך לי.

בדיוק סיימנו עוד משמרת כפולה סביב המבנה המפואר ביותר בעיר, ארמון המלך. כמו כל מבנה בעולם האש, הוא נבנה להשתלב בשטח המדברי בצורה המיטבית, לזרום עם הטבע אבל גם להיות פונקציונלי ולהתאים לאנשי האש ובתור המבנה החשוב ביותר בעיר, גם מפואר יחסית לשאר המבנים.
"זאת המשמרת הכפולה השלישית שלי השבוע" אמר לי פורְשֶׁס, שותפי לסיור. "אני כבר גמור, מלאי האנרגיה שלי מעולם לא היה כה נמוך" מלמל בלאות.
"זמנים קשים דורשים מאתנו להיות חזקים", עניתי לו בעודי בוחן אותו ומהרהר אם יהיה כשיר לסיור מחר.
גופו שדמה לסלע ענק מהלך נראה ללא רבב אבל בני מיני יכלו לראות גם פנימה, את כמות הדלק הנוזלי שזרם בגופם של אנשי האש, את שארית אנרגיית השרירים שמוזנים מהדלק ולפעמים הצלחתי גם לפענח רגשות שקשה להוציא מהם, ופורשס היה מהמדחיקים הגדולים של בני מינו.
אנשי האש היו שליטי הכוכב מאז שהתפתחו, לפני מליוני שנים. מבחוץ אולי נראו כיציקה חזקה, עשויה מקשה אחת של סלע ואבן, אך בפנים היו חמים מאוד, עשויים מאש ולהבה שהתפרצה מדי פעם, מלחכת את גפיהם. תיאור זה היה מדוייק גם לגבי אופיים המאופק וחסר הרגשות למראית עין, אך אל לך לבחון את סבלנותם. אם היא פוקעת, הרי זה כהר געש מתפרץ.
" בְּלֶיְיז, אתה נולדת חסר דאגות ופחד," אמר לי פורשס, "אתה בנוי בשביל זה. אבל זאת לא הבעיה."
"מה הבעיה?" נהמתי אליו.
"שאנחנו לא יודעים למה זה קורה. למה הרעידות האלו פוגעות בעיר המלך, האם זה קורה באותה תדירות בערים האחרות, האם זה יחמיר. ואולי אנחנו גורמים לזה?"
"המפקד אמר לעצור כל התנגדות ולמצוא כל פעילות של המחתרת וזה כל מה שאנחנו צריכים לדעת" אמרתי ונשפתי מעט אש להפגין סמכות.
"בלייז, אני מבין שאתה פיורי וככזה חינכו אותך מאז שהיית גור בוער וקטן, להקשיב למפקדים ולהוראות ולהנחיות. אבל בטוח גם אתה מבין שיש פה דברים שלא מספרים לנו? שמנחים אותנו להגן עליהם בעיניים עצומות?"
אבל לא הבנתי את זה. ראיתי מול עיניי את חובתי וחובתי בלבד. הייתי מגזע הפיורי, אנו צמודים ותומכים באנשי האש כבר אלפי שנים ותמיד היינו מחוייבים למטרה ולשירות שלנו. ובחודשים האחרונים רגש המחויבות שלי עלה וגבר, וככל שההתקפות על עיר המלך עלו כך גברה תחושת האחריות שלי והנחישות שלי למצוא את האחראים ולהענישם, כמו שהורו לנו לעשות.
"פורשס, הגיע זמננו לנוח להיום. אני מאמין שבקרוב נמצא את האחראי לכל זה ואז יפסקו כל הרהורי הכפירה שלך."
"יש לך מזל שאני מכיר אותך מאז שאתה גור, בלייז, אחרת ההערה האחרונה שלך לא הייתה עוברת בשקט." אמר פורשס, אבל שריר סלעי אחד לא נע בפניו, אשר בטעות יכול לחשוף את רגשותיו.
"בכל מקרה בהחלט הגיע הזמן לנוח. מחר אומנם אנחנו במשמרת רגילה סוף סוף, אבל המיקום יהיה מאתגר."
"איפה הוצבנו מחר?" שאלתי.
"אנחנו במתחם המפלצת".
"אתה לא באמת מאמין במפלצות, נכון?" שאלתי.
"אני שונא להיות שם, תמיד אני מרגיש שמשהו עוקב אחרי. ומאז שרָדוֹק חזר משם עם חצי גוף שבור אני בטוח בזה".
"הוא נפצע בגלל פעילות המחתרת ואתה יודע את זה. אתם בני האש אוהבים להצמיד אגדה לכל אירוע".
"אנחנו נפגוש אותו שם מחר והוא יספר לך על זה הכל ותראה שאני צודק."
"למה בכלל אנחנו צריכים להיות שם? פעילות באזור הזה לא זכורה לי כבר הרבה מאוד זמן".
"מהמפקדה רצו שנאייש את עמדת התצפית שם, לכיוון מעבר החלל E1, הוראות מפורטות יתקבלו מחר." אנחה קלה בקעה מקולו, כנראה בזמן שחשב על האזור השנוא עליו, "ליל אדום טוב שיהיה לך" סיים בברכה והמשכנו כל אחד לדרכו.

ריחפתי לי לאיטי על האדמה הבוהקת באדום ובהיתי בכוכבים הרחוקים. למרות שסיפרו לי שיש כוכבים שיש להם יום ולילה, אני אהבתי את עולם האש אשר יש לו מצב אחד בלבד, אור אדום עמום בכל שעות היממה.
הכוכב שלנו דואג לנו בעצמו, חומו הרב מפיק את האור, החום והאנרגיה הדרושים לנו.
אף גרם שמיים נוסף לא היה בקרבתו ולכן מעולם לא ראיתי ירח או שמש בעיניי אבל בהחלט שמעתי סיפורים של סיירים שביקרו בעולמנו וקשקשו עליהם בלי סוף. למה צריך ירחים ושמשות? בכוכב שלי יש הכל וזה מושלם ככה.
המשכתי למערת הבית שלי, כשמחשבות קלילות מרחפות בראשי כמו שארבעת רגליי הבוערות מרחפות קלות מעל האדמה, שרק אש בוהקת שפורצת מהן מפרידה מנגיעה באדמת המדבר ומובילה אותי למחוז חפצי.

למחרת, כבכל תחילת יום, הייתי הראשון להתייצב באתר. מרחוק ראיתי את פורשס ורדוק מגיעים, מדברים בינם לבין עצמם כאשר הצלחתי לזהות רק מספר הברות שורקות בהגייה המתגלגלת הרגילה שלהם אבל היו רחוקים מדי בשביל שאזהה את נושא שיחתם והם התקרבו לאיטם, רגל רדפה רגל, גופם מסרב להתקרב לאזור.
"ברוכים אתם לאש" בירכתי אותם במסורתיות כאשר הגיעו לבסוף.
"ברוכה האש עליך" החזירו לי בברכה.
"בלייז, מה שלומך? הרבה מאוד זמן לא ראיתי אותך, עוד לפני הפציעה שלי." קרא אלי רדוק.
"תודות לבורא החום, הכל טוב אצלי. ומה שלומך? חזרת לאיתנך?"
"הרבה יותר טוב. מספיק בשביל שישלחו אותי שוב לפה, לצערי הרב. מהמפקדה התעקשו שאבוא אתכם, בגלל היכרותי הטובה עם השטח". אמר רדוק והוביל אותנו למבנה הקרוב.
לעין בלתי מיומנת המבנה היה נראה כמו עוד סלע בסביבתו הטבעית, אבל אנו ילידי המקום, ראינו מיד את הזויות החדות, הבנייה המוכרת של אנשי האש והסדר המופתי של המבנים הזהים והמסודרים בטור ארוך.

"אז למה באמת אנחנו כאן?" שאל פורשס.
"העלו חששות על פעילות חוץ כוכבית חשודה. זוהתה זליגת אנרגיה חריגה ממעבר החלל E1. כידוע לכם," אמר והחווה לקיר סלע באחד המבנים שסרק אותו ויצר פתח גדול, "המצפה כאן הוא המתאים ביותר לבדיקת מעבר החלל בזמן זה של מסלול הכוכב שלנו."
"זהו בזבוז זמן מטורף," אמר פורשס, "מסכנים את חיינו לשווא בשביל כמה קרינות גוף שחור טבעיות".
"גם אתה התחלת פורשס? מסכנים את חיינו? אתה גם מחזיק באמונות הטיפשיות האלה?" אמרתי ועוצמת האש ברעמתי גברה מעט.
"זה לא אמונות טיפשיות!" ענה לי רדוק, "מפלצת האש הייתה אמיתית, לא דמיינתי ולא פגעתי בעצמי" אמר והסתובב בחדות.
שתקתי ולא המשכתי. גם אני יודע שכאשר איש אש זועם, כדאי לתת לו להירגע.

נכנסנו כולנו למבנה והפתח השחור הואר בעוצמה מאור אדמדם אשר קרן מהקירות בצורה טבעית. מולנו שרק רדוק מספר מילים ומסכי אנרגיה הופיעו מולנו עם תצפית מרהיבה על הכוכבים בחוץ ויכולנו לראות בבירור את מעבר החלל, כאילו היה כמה מטרים מאתנו. בעזרת המצפה היה ניתן לראות את האור החזק הבוקע מהמעבר ומתעמעם במרכזו. עוד פקודה נשרקה מפיו של רדוק ואנו רואים כוכבים מנצנצים מצדו השני.
"כלום, כמובן." מלמל פורשס. "לא מספיקות הבעיות שלנו בבית, אנחנו צריכים לדאוג מבעיות בחוץ".
"על אילו בעיות אתה מדבר?" שאל רדוק, "אני מנותק כבר חודשים ממה שקורה בעיר הגדולה".
"רעידות האדמה התגברו מאוד מאז שנפגעת, מבנים קורסים מעצמם בעיר המלך, פיצוצי אש אדירה במקומות שלא יכולנו לצפות להם, דברים מוזרים מאוד."
"המחתרת הזאת עוברת את הגבול, צריך למצוא אותם אחד אחד ולשרוף אותם בכבשני הלבה!" עניתי ללא מחשבה.
"כן, בדיוק. יש את התאוריות שבלייז כאן הוא חסיד שלהן, המחתרת הסודית". אמר פורשס והסתכל עלי מלמעלה למטה.
"זו לא תאוריה, יש הוכחות ברורות לכך ממשטר המלך." עניתי והישרתי אליו חזרה מבט למעלה, "ובמה אתה מאמין? שהכוכב שלנו פוגע בעצמו? שאשרוק הקדוש ירד מהשמיים להרעיד את אדמתנו?"
"אתה קורא לאשרוק הבוער אגדת ילדים?"

"אני לעולם לא יפגע בשמו של אשרוק!" אמרתי.
"או, סוף סוף קצת אקשן, כבר שכחתי איך זה להיות בחברתכם בזמן מריבת קודש" חייך רדוק ומצא סלע להתיישב עליו, כאילו הגיע להצגה.
לא סתם אזכור שמו של אשרוק הבוער גרם לנו להעלות את חומנו. בזמנים עברו הוא היה האיש הקדוש של הכוכב, נציג האל אם תשאלו כל איש אש באזורים המיושבים. הוא היה מקור לאגדות רבות וסיפורי גבורה רבים.
"אתה שוכח בלייז," המשיך פורשס, "שכבר לפני 1500 שנה אשרוק היה זה שהתנגד למשטר הרודני שפגע באנשי האש וגם בטבע עצמו. אשרוק הצליח לגייס את אנשי האש ואפילו את כח הכוכב שלנו כדי לפגוע במשטר הדורסני ולתת לנו את זכויותינו".
"אל תשווה את 'תקופת הרודנות' לתקופתנו. אנחנו חיים בתקופה מודרנית, לכל איש אש ופיורי יש זכויות ולא שכחנו מאיפה באנו" עניתי לו.
"זאת בדיוק הבעיה, אנחנו שוכחים יותר מיום ליום. עקרונות אנשי האש בדמותו של אשרוק מתחילות להיעלם. המודרניזציה משתלטת, הבנייה מתקדמת ומתרוממת מעל פני השטח ולכוכב לא נשאר כח לשקם את עצמו. בעוד המלך שלנו מתערבב עם מנהיגים מעולמות אחרים ושוכח את הבסיס, את שלמות הטבע", נאנח פורשס וכעת התיישב ליד רדוק והמשיך.
"השליט דואג להמשכיות שלנו, לכח שלנו, להתקדמות שלנו קדימה, אני לא מבין למה אתה רואה רק את הרע" עניתי לו.
"ואתה זוכר את השליטים של פעם? ואת מה שאשרוק הבוער עשה כאשר גילה מה הם עשו לבני גזעך הקדמונים? איך ניצלו אתכם לחזק את השליטה באנשי האש? איך השתמשו בקשר הגנטי שלכם לכוכב עבור ניצול הקרקע ומשיכת האנרגיה? וכל זה בשביל לדאוג לחזק את הגזע שלהם".
"איך אוכל לשכוח. זהו חלק מהותי בעבר שלנו ובספרי ההיסטוריה של גזע הפיורי. זה הזמן שבו הפכנו מחיית מסע ותקיפה, לשוכני אש שווים ובעלי זכויות."
"אני אף פעם לא הבנתי את החלק הזה בסיפורים" התערב רדוק בשיחה. "איך קרה השינוי ואיך האבולוציה שלכם השתנתה בכזאת מהירות? הרי לפי הסיפורים לא ידעתם לדבר, לתקשר ואפילו אילוף היה מצליח רק לאחר עינויים רבים."
"לפי האגדה," אמרתי, מצמצם את עיניי הלוהטות בריכוז, "אשרוק הבוער היה בעל כוחות רבים יותר מכל שוכן אש אחר. הוא נולד באש ונעלם באש. היה שליח האל ונשלח לכאן בשביל לתקן את דרכינו."
עצרתי לרגע לאחר שהשלמתי את הפסוקים הידועים והמשכתי, "מספרים שהיה מאוד חכם והצליח לשלוט באנרגיה בצורה מושלמת, עד כדי כך שהגיע לרמה של הפיורי. הם כיבדו אותו מאוד על כך והוא זיהה את החיבור האמיתי שלהם לכוכב. הם נלחמו ביחד לאורך כל זמן המלחמה הארוכה, וכך לאורך השנים ידע לכוון אותם, להעצים אותם וללמד אותם את כל מה שהתפתחנו אליו היום."
"קדוש הוא אשרוק הבוער" לחש רדוק.
"ומה היה אומר אשרוק על רעידות האדמה? על המבנים הקורסים?" שאל פורשס, "על התפרצויות החום והאש שפורצות מכל עבר, גם בחלקי ארץ שקטים שמעולם לא רעשו, התפרצויות כל כך עזות שמחסלות גם אנשי אש שנולדו לחום?" אמר וקולו רעד מעט.
"על שטחים שלמים בהם בקיעים נפערים ובולעים בניינים, והרים צומחים מאין בשטחים אחרים? וכל זאת בזמן שעיר המלך גדלה באלפי אחוזים, והרבה ממבניה אינם תואמים לרוח אנשי האש וההשתלבות בטבע?" פורשס המשיך להקשות.
"אני לא יודע, אני לא חכם כמו אשרוק" עניתי, משפיל את מבטי.
"ואני גם לא מתיימר לחשוב מחשבות גדולות. אבל אני יודע ששרדנו פה בזכות העמידה שלנו לצד השליטים החדשים, העמידה בחוקים, המסגרת הנוקשה שעזרה לנו להתפתח. ואני עדיין מאמין בשליט האש הגדול ובחזונו. אני לא רואה אפשרות שהוא הורס את כוכבו שלו" אמרתי וניסיתי להישמע נחרץ, אבל בתוכי ידעתי שפורשס מעלה טענות חזקות.

לפני שפורשס הספיק להגיב לדברי, המכשירים בחדר החלו להשתגע, לפחות כך זה נראה לי מהצד. שריקות, אורות אדומים חזקים ורדוק ופורשס קפצו והתחילו לחלק פקודות למכשירים ולהזיז מתגים. מסכי אנרגיה בהקו באותו רגע וראינו את מה שהפעיל את המכשירים, כלי טיס אדום ובוהק, נראה כמו חללית מירוץ, ניתז מתוך המעבר.
"אלוהי הבעירה הטבעית, זה לא הגיוני" אמר רדוק וכיוון את התצפית לעבר החללית. "לפי הזיהוי, זוהי חללית של זן נחות מאוד בשם 'בני אדם'".
"אבל זה לא יכול להיות, הם מעולם לא ביקרו בגלקסיה הזאת," ענה פורשס, "לפחות לא מרצונם" השלים. "גם לא ידעתי שיש להם את הטכנולוגיה לשליטה במעבר".
"ומה חשבת? שהמפקדים יתנו לנו מידע כזה?" שאל אותו רדוק ועבר על הנתונים שהתקבלו.
"אז ליירט אותה? אין לנו שום רצון לקבל אותם אלינו" אמר פורשס והתחיל לפקוד כמה מילים לעבר מסך אנרגיה אחר.
"תמתין פורשס, לא באמת הייתי קורא לזה שליטה במעבר, תראה אותה" הצביע לעבר כמה נתונים שצפו מולנו, "רוב מערכות החללית מושבתות, כנראה נפגעו במעבר. וחוץ מזה הפקודות שקיבלנו הם שבזמן מעבר עלינו לתפוס את הפולש ולהביאו לחקירה."
"נראה לי שזאת לא תהיה בעיה, החללית במסלול התנגשות בכוכב. אם כבר, אז לא בטוח שיהיה את מי להביא אחרי ההתרסקות".

לאחר שרדוק ופורשס תקתקו על כל מיני דברים וחישבו חישובים מסובכים יצאנו לקראת מגדל שמירה
קרוב, שלידו החללית אמורה לפגוע בקרקע.
רעד מתמשך ליווה את חיתוך השמיים של החללית האדומה, אשר השתלבה להפליא בנוף מסביב, קצותיה בהקו באש ואור רב שעברו את סף הכניסה לאטמוספירה ואז מנועי העזר של החללית נכנסו לפעולה והאטו את הנחיתה.
"נראה שמשהו בכל זאת עובד שם, אולי יישארו ניצולים לאחר הפגיעה" אמר פורשס בעוד החללית הצליחה להתייצב ונחתה על גבעה קטנה בהמשך.
"אני לא מכיר את הגבעה הזאת" קרא רדוק ושוב לחץ על כמה כפתורים בעמדת הפיקוד של מגדל השמירה. "כן, זה שינוי קרקע נוסף, בן כמה ימים לכל היותר" לא הספיק לסיים את דבריו והקרקע החלה לרעוד קלות.
"אני שונא את זה" קרא פורשס והחזיק במדף סלע לצידו. "אבל לפחות זה יגרום לכל מי ששם לצאת, המוקד הוא מתחת לחללית" אמר והצביע לכיוונה.

ואכן באותו הרגע נפער פתח בגוף החללית ואדם יצא ממנה בחליפת החלל העתיקה שלו על גופו. היא נראתה לי מאוד מוזרה, כמו סט בגדים מגושם שמשלימה אותה מסיכה שקופה על פניו, כנראה שהיה צריך את זה בשביל לשרוד כאן. ההרמוניה של שוכני האש לא דרשה בגדים או מסיכות או שום דבר מלאכותי כמו זה ועד היום קשה לי לראות את הזרים שמגיעים לכוכב עטויים בכיסויים מגוחכים.

פרצי אש קצרים בקעו מחלקי החליפה התחתונים של בן האדם, משתלבים היטב בנוף הבוער ומעלים אותו כמה סנטימטרים מעל הקרקע והוא החל מרחף במורד הגבעה, החליפה שלו מושכת אנרגיה מהסביבה העשירה בעודו מתקרב היישר אלינו.

"קדימה רדוק, בוא נתפוס אותו" קרא פורשס.

"חכה, בוא נראה למה הוא מסוגל. תקרא לזה בדיקות מקדימות" אמר רדוק ופקד על מכשיר כלשהו לידו.

כדור אש נורה מאחד הפתחים בחוץ ודהר לעומת האדם שפתאום קפא על מקומו. לרגע חששנו שלא יהיה את מי לחקור יותר ואז היצור הפנה את החליפה המרחפת לימינו בצורה חדה והמשיך את הזינוק תוך השתטחות על הקרקע הסלעית. כדור האש פגע כמה סנטימטרים ליד המיקום בו ריחף קודם לכן, גורם לרעש חזק אך למעט מאוד נזק כאשר פגע בסלעים הקשים. 

"יפה!" נהם רדוק ונראה מרוצה מהספורט החדש שמצא. "קדימה, בוא נעלה רמה" אמר ולחץ על הכפתור כמה פעמים.

יצור האדם החל לכוון את ריחוף החליפה שלו ונעזר ברגליו לטפס במהירות חזרה לראש הגבעה כאשר כדורי אש נוספים פוגעים בקרבתו ורסיסי הסלע הניתזים מכל עבר נספגים בחליפתו אשר נראה שהצליחה להתגבר על זה.

"הגיע הזמן להפסיק עם המשחקים, בוא נתפוס אותו" קראתי ויצאתי, אנשי האש אחרי. הלכנו מסביב על מנת לאגף אותו לכיוון בריחתו אל ראש הגבעה בדיוק בשביל לראות אותו יורד מצידה השני.
כדורי האש המשיכו לרדוף אחריו מאחוריו מה שהבטיח שיגיע בדיוק אלינו, אבל נראה שהאדם שבאנו לתפוס לא התכוון לעשות לנו חיים קלים, המשיך את תמרון הריחוף שלו באלכסון ימינה, גורם לעוד כדור אש לפספס בדיוק את מיקומו ואנחנו שינינו כיוון אליו, בעוד רדוק מכוון את האנרגיה מידו לשיתוק מיידי של היצור.

אבל לפני שרדוק הספיק לשגר את מהלומתו, פיצוץ הדומה לברק אור חזק האיר מעגל בקוטר רחב סביב היצור, משלב מופע אור מסנוור ששילב גם שיבוש מגנטי חזק שפעם דרכנו. לרגע לא ראיתי כלום, ראייתי המושלמת ששילבה את כל התדרים שהיו נחוצים על הכוכב לזיהוי חום, סימני חיים וגם רגשות פתאום כבתה וכל מה שהרגשתי היה אור לבן קריר. רגע אחרי ההשפעה נעלמה ואיתה גם דמות האדם.

פורשס היה הראשון להתאושש, "הוא יורד מהגבעה לכיוון ההוא!" צעק לעברנו והמשכנו במהירות לעבר אותו כיוון. הצלחנו לדלוק אחריו ולהתקרב כאשר התקדם לעבר אחד הסלעים הגדולים שהיו בסביבה ונבלע בצילה. אני ופורשס המשכנו לעוט לעברו אבל רדוק עצר אותנו.
"לא! זאת מערת המפלצת, אל תיכנסו לשם!" הוא קרא בקול גדול.

"רדוק, תתגבר על זה, אנחנו לא יכולים לתת לו לברוח." אמרתי והמשכתי את ריחופי במהירות שיא רק בשביל לראות שהיצור האנושי נכנס עמוק פנימה. כאשר רדוק ופורשס ראו שאף מפלצת עוד לא לקחה אותי הם הצטרפו אלי בפתח המערה.

"אנחנו חייבים להיכנס פנימה" אמר פורשס, "לא יכול להיות שהיצור הזה יחמוק מאיתנו."

רדוק תפס אותו בכתפו הסלעית ואמר, "אני לא אתן לך להיכנס, זה לא בטוח". פורשס בא לענות כאשר כמה צפצופים הסיטו את תשומת ליבו לאזור ידו, בו נטמע מסך נתונים שהאיר בחוזקה כעת, "תראה מה זה, המכשירים שלנו מסכימים איתך. קיבלנו התרעה רצינית מעומק המנהרה, נתונים סייסמיים חריגים ומסוכנים נצפו בה ואין לנו אישור להיכנס."

"אמרתי לך, זה מקום מסוכן, אסור לנו להיות כאן".

"אני לא עומד לוותר על זה כל כך בקלות, אני מרגיש אותו שם, היצור הנושם המוזר הזה, מחכה שנלך בשביל שיוכל לזרוע הרס כאן".

"יש לנו עוד בעיה," אמר רדוק בעודו מקשיב להוראות שקיבל, "המפקדה דורשים שנגיע, יש בעיות נוספות בעיר המלך, מה נעשה?"

"לכו ומצאו פתרון, אני אשאר לשמור פה. אותי לא מפחידים סיפורים ואגדות" אמרתי להם.
רדוק ופורשס נראו מהססים לרגע ואז הסכימו. "נחזור במהירה, כל שינוי במצב דווח לנו מייד" אמר פורשס והם התרחקו במהירות לכיוון רכב השמירה הלוהט שריחף לידם, להבות בערו מתחתיו וליחכו את מסגרתו. לא עבר זמן רב והם היו נקודה רחוקה באופק.

עברתי לתנוחה נוחה יותר, כאשר גופי כולו נשען על הרצפה, ארבעת רגליי מתחת, הפרווה הבוערת שלי מכסה כעת את רוב גופי, האש עליה כאילו מכלה את עצמה ואז גדלה שוב. התכוננתי לשמירה ארוכה, תיארתי לעצמי שבן האנוש לא יעז לצאת כל עוד אני כאן. הרגשתי אותו קרוב, בוחן את המצב ובעיקר פוחד.

כך עבר מחזור יום שלם ולא היה סימן חזותי לבן האנוש, הרגשתי אותו עדיין שם אבל תחושותיי התעמעמו, כאילו התרחק מאוד.
עמדה החלטה קשה בפני, האזהרה של רדוק לא להיכנס נשמעה כפקודה מצד אחד, אבל אם בן האנוש ימצא דרך לחמוק, הסכנה תהיה גדולה והאחריות עלי.
לא אעמוד בכשלון כזה, החלטתי להיכנס.

המערה התגלתה כעמוקה הרבה יותר ממה שנדמה לי מבחוץ והמשכתי להתקדם בין בורות האש והנטיפים הבוערים שטיפותיהם ירדו אל הרצפה, מאירות היטב את הדרך. ככל שהעמקתי פנימה הירידה מתחת לפני האדמה התגברה וכך גם רמות אנרגיית החום, דבר אשר הלהיב אותי עוד יותר והרגשתי חזק מתמיד.
לא הבנתי בדיוק למה, אבל המערה הזאת העצימה את כוחי והרגשתי שכל שוכן אש היה מרגיש כאן חזק עשרות מונים. היה עוד דבר שמשך את תשומת ליבי, ככל שהתקדמה הדרך הרגשתי נוכחות חזקה, כאילו המערה מחוברת לאנרגיית הכוכב. עוד כמה צעדים וגם רעד מתגבר עבר מהמערה אל גופי ורעש נעים של אש בוערת ממרחק הגיע לאוזניי. לא רחוק ממני, המערה התעקלה ימינה בחדות ובעודי מתקרב להבות אש החלו מתפרצות ממני והתרגשותי גברה, כמו שמעולם לא הרגשתי בעבר. 

מה שראיתי מעבר לפינה עצר אותי במקום. 

האדם שחיפשתי היה שם אבל הוא לא היה לבד, משהו או מישהו החזיק בו וזה היה דבר שלא ראיתי או שמעתי עליו מעולם. זאת הייתה אש חופשית, נמצאת בכל מקום אבל יחד עם זאת מרוכזת במקום אחד, כמויות האנרגיה המתפרצות ממנה היו מעבר ליכולתי לתפוס וכל שעשיתי היה להביט בה מהופנט. האם זה מה שרדוק ראה? זה מה שפגע בו?
עוד רגע עבר, ונראה שאני מוצא הגיון בצורת האש, נראה שהיא מורכבת מדמות גדולה בעלת גוף אש אדום-כתום ענק וכדור אש קטן יותר עליו, שנראה כמו פנים מאוד מוכרות, אך לא הצלחתי להיזכר מאיפה.
הפנים זהרו בנוגה של צבעים עזים באדום, כתום וגווני סגול עם פס זהוב דמוי פה בתחתיתם. לדמות בערו ארבע עיני אש יוקדות שהתמקדו באדם אבל משהו אחר ממנה התמקד בי.

"בלייז, למה אתה פולש למבצרי?" הקול לחש בראשי אך לא יכולתי לענות, או שהייתי המום מדי בשביל להבין מה להגיד. איך זה יודע את שמי? איך הוא דיבר אלי? מה זה? בעוד אני מנסה להזיז את גופי או להוציא מילה מפי אור חזק שטף אותי והמערה נעלמה.

 

"בלייז! תתעורר! בלייז!"

התעוררתי, מוצא את עצמי על אדמת המדבר, רדוק ופורשס מנענעים אותי בחוזקה.

"מה קרה? איפה אני?"

"מה אתה עושה פה על האדמה? למה אתה לא שומר על המערה?" שאל פורשס.

"אני שמרתי עליה, אפילו נכנסתי אליה… אבל איפה היא?"

"נכנסת אליה? לא שמעת את אזהרותיי?" רדוק גער בי. "אנחנו בכלל לא קרובים אליה, זה הסלע של המערה" הצביע לעבר סלע מרוחק מאוד.

"אני לא מבין, איך הגעתי לפה?"

"אם מישהו צריך לדעת, זה אתה" פורשס אמר והביט בי במבט חודר.

"הדבר האחרון שאני זוכר הוא שנכנסתי למערה, היא הייתה עמוקה מאוד וכאשר התקדמתי הכל פתאום נהיה לבן ואז אתם הערתם אותי" אמרתי, מוטרד מזה שאני לא מבין מה קורה.

"אנחנו חייבים למהר," קרא פורשס ועזר לי לקום לעמידה על ארבעת רגליי, "בן האנוש יכול לברוח!"

התחלנו להתקדם במהירות לעבר המערה ופתאום הבזק אור הופיע במרחק מה מאיתנו והאדם הופיע מתוכו, הולך לעבר האופק.

"מה זה? איך הוא עשה את זה?" שאל בלחישה פורשס.

"זה לא משנה, לא ניתן לו לחמוק כעת" אמר רדוק והתחלנו במרדף, חשאי ככל שיכולנו. התחמקנו במהירות בין סלעים וכאשר היינו קרובים מספיק רדוק הפעיל מכת הלם מידו היישר לראשו של היצור. הוא נפל מיידית וכאשר גופו הסתובב ראיתי את עיניו, המומות. "למה הוא הוביל אותי אליכם?" מלמל בשפתו והתעלף.

הכנסנו אותו לרכב השמירה, אזיקי אש מחזיקות אותו היטב וחליפתו מנוטרלת. 

"אני לא אוהב את זה" אמרתי. "הוא בטוח משתף פעולה עם המחתרת".

"את זה יגלו במפקדה במהרה, אבל אני לא מאמין לזה" השיב לי רדוק.

"וגם לא יגלו לנו כלום על זה" אמר פורשס שכיוון את הרכב במסלול האש במהירות. הוא נראה מהרהר לעצמו כמה רגעים ואז פנה אלי.

"בלייז, מחובתנו לבצע חקירה ראשונית. לא נוכל להכניס איום כזה לעיר המלך בלי שאנחנו יודעים מה הוא זומם".

"אתה לא באמת חושב שבן אדם עלוב מהווה איום עלינו?"

"ואם הוא באמת משתף פעולה עם מישהו?"

"חשבתי שאתה לא מאמין במחתרת?" עניתי לו, בוחן את תגובתו.

"זה לא משנה מה אני מאמין, גם לא האמנתי שהוא ישתק אותנו עם מבזק מגנטי, יעיף אותך מרחק כה רב ממקום מחבואו או יופיע בהבזק של אור. משהו פה חשוד מאוד".

עם זה לא יכולתי להתווכח, קרו פה באמת יותר מדי דברים מוזרים ואם אנחנו מכניסים פצצה מתקתקת לעיר המלך, שוב האחריות עלינו.

"תתחבר אליו בלייז, תן לנו קצת יותר מידע על כוונותיו" אמר רדוק שהחליט להצטרף לדיון ולהביע עמדה. 

"בסדר, אנסה" אמרתי ועצמתי את עיני האש שלי.
התרכזתי ומצאתי את החיבור שלי לכוכב. ריכזתי את מיקודי באדם המעולף ששכב ברצפת הרכב. החיבור לישות כה פשוטה היה קל ומהר מאוד מצאתי עצמי מדלג בין רגשות שטחיים, מרחף בזמן ומגיע לנקודה הנכונה. 

"כל חיי הובילו אותי לכאן, החזיונות שלי אמיתיים, האש תוביל אותי לריפוי" דקלמתי את שהרגשתי במוחו.

"אני לא מבין" מלמל פורשס, בעודי ממשיך לשאוב את מחשבותיו של היצור.

"מהמראות המדהימים שראיתי בימי חיי, סופת אש משתוללת ברחבי אולם גדול, סופה ששולחת ידי אש לכל עבר וצורתה משתנה תדיר למיליוני להבות" קראתי בקול מחשבה אחת שתפסתי והמשכתי ללחוץ.

"הוא אחראי לגורלות, רואה עבר, הווה ועתיד, יקבע את חיינו אם ירצה בכך" המשכתי לרוץ במחשבות שכעת השתוללו במהירות רבה יותר במוחו הקטן של היצור.

"זאת המפלצת!" זעק וקפץ ממקומו רדוק. 

"שקט, תן לו לעבוד" אמר פורשס והחזיק בידו, שלא יעוף מהרכב בהתלהבותו.

"זהו גם חלק מגורלי, פגיעה בעקרונות, עוד חומריות, עוד ניצול, עוד זלזול, הטבע נוקם, כמו בעבר שלי כך גם בעתיד האש".

"מה זה? על מה הוא מדבר?" שאל כעת פורשס ועיניו דילגו במהירות מהאדם אלי וחזרה.

"אני מנסה להבין, זה משתולל לו בראש בחוזקה" אמרתי וניסיתי להתרכז במחשבה אחת שמטרידה אותו יותר מכל.

"העבר של בני האדם, ההרס של הכוכב, הכל קורה שוב והפעם כאן. גורל האדם הוא גורל האש", מחשבה רודפת מחשבה בראשו של האדם ופתאום משתלט מחזה אור מרהיב על כל מחשבותיו, "לא! לא סופת האש! אל תפגעי בי!" המחשבה צעקה. ואז נזכרתי.

האש המשתוללת, האנרגיות העולות, ה….מפלצת.

"אני יודע על מה הוא מדבר, תעצור את הרכב" אמרתי והיישרתי אליהם מבט.

לא היה צריך הרבה והרכב עצר באותו רגע, בדיוק בחצי הדרך לעיר המלך.

"רדוק, אולי לא דמיינת אחרי הכל" אמרתי, משפיל מבט. "משהו היה שם במערה, משהו חזק, בעל כח גדול משהרגשתי בחיי. וזה לא היה האדם שהעיף אותי מחוץ למערה, הישות הזאת גרמה לי למצוא את עצמי באמצע המדבר."

"אני לא מאמין, צדקתי בכל זאת" אמר רדוק, חצי לעצמו, חצי לנו.

"מה זה הדבר הזה? זה מה שפוגע בכוכב? הוא שייך למחתרת?" דחק בי פורשס.

"לא הספקתי לדבר איתו או להרגיש הרבה ממנו, אבל אם אני יודע משהו, זה שאין בכוונתו לפגוע בכוכב."

"ולמה הוא משתף פעולה עם האדם? למה לא חיסל אותו?"

"אני לא יודע, אני לא מבין" אמרתי.

את הרגע הזה לא אשכח בחיי, זה היה הרגע שמשהו בי נסדק. גם שנים רבות אחר כך נזכרתי ברגע הזה שהוביל אותי להרהר בעקרונותיי. במחויבות לשלטון, בקשר שלי לכוכב והמאבקים בין העקרונות האלה.

האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה? האם שוב אנשי האש מפנים עורף למשאבי הכוכב והולכים בעיניים עצומות אל מול אסון? ואיפה אני משרת תפקיד? איך אני יכול לעזור?
ואז ידעתי. אני לא אעזוב את הדרך שהביאה אותי לכאן. אני אשרת את אנשי האש בכל מחיר ובכך הכל מסתכם. זוהי דרכי, זה מה שאני מכיר, זה מה שהביא אותי לכאן, ועם זה אני אעזוב את העולם הזה.
אני הוא הפיורי.

פורשס קטע את מחשבותיי, "אם כך, אנו מחויבים להביא אותו למפקדה. הם חייבים להוציא ממנו כל מידע אפשרי, אולי זוהי פריצת דרך במציאת פתרון," הכריז, "ועוד דבר, אסור לנו לדבר על מפלצת האש".
"מה זאת אומרת? עד שמצאנו עדות נוספת…." אמר לו רדוק.
"איזו עדות? שמצאנו את בלייז שוכב מחוץ לשמירה? או אולי עדות של חייזר נחות? זה רק יוציא אותנו ממעגל האמון ולעולם לא נוכל להגיע לאמת. אנחנו חייבים לשתף פעולה כעת ולמצוא דרך בעצמנו".
"אני לא חושב שייקח עוד זמן רב וכולנו נדע מה קורה כאן. מה שהיה שם במערה לא שוקט ובקרוב יתגלה, לפחות ככה אני מרגיש" אמרתי.
את שארית הדרך לעיר המלך העברנו בשתיקה, כל אחד מהרהר לעצמו וחושב על מה שעבר עליו ומה שעוד נכון לנו.

ומה עם בן האדם אתם שואלים? זהו המשכו של סיפור אחר ומרתק שמגלה תעלומות ומעלה תהיות, שעובר בין עולמות חדשים, מאחד ישויות מכוכבים רחוקים, אבל את כל זאת ועוד תוכלו לשמוע ולקרוא בסיפור אחר. 

אני? עולם האש הוא העולם שלי.
ההרים והסלעים אולי היו נראים לזר כמקומות נטושים באמצע מדבר אדום, אבל בשבילי הם שיא הפאר, הם גאוות היחידה שלי, מקום שאליו אני שייך והוא שייך לי.